סרטן שלפוחית השתן

סרטן שלפוחית השתן – התשובות לשאלות שמטרידות

האונקולוג ד"ר דניאל קייזמן מסביר מה חשוב לדעת על סרטן שלפוחית השתן, על הסימפטומים הראשונים, דרכי האבחון והתקדמות הטיפולית של השנים האחרונות.

שתפו

האונקולוג ד”ר דניאל קייזמן, מנהל היחידה לגידולי דרכי השתן, המערך האונקולוגי המרכז הרפואי סוראסקי ת”א ויו”ר חוג גידולי GU, מסביר מה חשוב לדעת על סרטן שלפוחית השתן, על הסימפטומים הראשונים, דרכי האבחון והתקדמות הטיפולית המבורכת של השנים האחרונות.

בשנים האחרונות חלה מגמה חיובית בטיפול בסרטן שלפוחית השתן, סרטן נפוץ למדי שנמצא בין עשרת הגידולים השכיחים בעולם והרביעי בשכיחותו בקרב גברים. התקדמות בהבנת המנגנונים העומדים בסיס המחלה, הביאו לפיתוח של טיפולים מתקדמים שהרחיבו את האופק הטיפולי בחולים אלו, לרבות חולים בסרטן גרורתי או סרטן מתקדם לא נתיח. ובכל זאת, ישנה חשיבות רבה בפניה מוקדמת ככל האפשר לבירור הרפואי עם הופעת הסימנים, כדי להגדיל את סיכויי הריפוי. “אחד הסימפטומים השכיחים ביותר לגידול בשלפוחית השתן הוא דם בשתן (המטוריה), והוא מחייב בירור אורולוגי. עם זאת ישנן גם סיבות אחרות לדימום בשתן שאינן גידול, כמו דלקת בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן והפרעת קרישה”, מסביר ד”ר דניאל קייזמן, מומחה לרפואה פנימית ואונקולוגיה רפואית ומנהל היחידה לגידולי דרכי השתן במערך האונקולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי (איכילוב).

נתחיל מההתחלה – מהו סרטן שלפוחית השתן? כיצד הוא מתפתח?

“שלפוחית השתן היא איבר שרירי הממוקם באגן, שתפקידה לאגור את השתן עד שהוא מופרש דרך צינור השופכה אל מחוץ לגוף. בזמן השתנה מתכווץ שריר שנמצא בדופן השלפוחית. לדופן השלפוחית יש כמה שכבות, כשהפנימית שביניהן נקראת ‘אפיתל המעבר’ (Transitional epithelium). הגידול השכיח ביותר מבין גידולי שלפוחית השתן, שמופיע ביותר מ־90% מהמקרים מכונה ‘סרטן תאי המעבר’ או TCC (Transitional cell carcinoma)”.

מדוע אומרים כי סרטן שלפוחית השתן הוא סרטן של מעשנים?

“עישון הוא אכן גורם סיכון משמעותי לגידול שלפוחית השתן, ולמעשנים הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן הוא פי שניים עד ארבעה לעומת מי שאינו מעשן. אך יש עוד גורמי סיכון אחרים שחשוב לשים לב אליהם. אחד מהם הוא גיל, כשלרוב האבחון נעשה לאחר גיל 60. גורם סיכון נוסף הוא חשיפה תעסוקתית לכימיקלים ויש גם קשר גנטי לסיכון לחלות במחלה. באשר למעשנים, יש קשר בין הסיכוי לתחלואה לבין מספר שנות הקופסה (כלומר כמות חפיסות עישון ביום כפול מספר שנות העישון) והמחלה עשויה להופיע גם שנים מספר לאחר הפסקת עישון. עם זאת הפסקת עישון ללא ספק מפחיתה את הסיכון להתפתחות הגידול בעתיד. הסיבה לכך שעישון מעלה את הסיכון לפתח גידול בשלפוחית השתן (כמו גם סוגי גידולים באיברים אחרים בגוף), קשור בכימיקלים שבעשן הסיגריות אשר חודרים לזרם הדם ומשפיעים על איברים שונים, כולל שלפוחית השתן”.

האם זה נכון שמדובר במחלה של גברים?

“לא. אומנם סרטן שלפוחית השתן שכיח יותר בקרב גברים, אלא שהוא יכול להופיע גם אצל נשים, ולכן כשאישה מבחינה בדימום בשתן, חשוב שתפנה לרופא.ה המטפל.ת להמשך בירור”.

מה באמת עושים כשרואים דם בשתן? איך נדע האם זה מעיד על מחלה?

“כאמור, ייתכנו מספר סיבות לדימום בשתן שאינן גידול, ולכן דימום בשתן מחייב בירור אורולוגי, שכולל מספר בדיקות: בדיקת שתן לציטולוגיה נועדה לזיהוי נוכחות של תאים לא תקינים בשתן, שמעלים את החשד לגידול. בדיקה נוספת היא בדיקת CTU, כלומר בדיקת CT של דרכי השתן. בדיקת ציסטוסקופיה היא בדיקה נוספת חשובה הכוללת הסתכלות ישירה אל תוך שלפוחית השתן לזיהוי גידול. במקרים שבהם הבדיקות הללו הצביעו על גידול בשלפוחית השתן, יבוצע הליך כירורגי בשם (Transurethral Resection of Bladder Tumor) TURBT, שיאפשר אבחון פתולוגי וכריתה מיטבית. לעיתים תתבצע גם בדיקת Pet CT שנועדה לאבחן האם הגידול שלח גרורות לאזורים מרוחקים”.

בוא נדבר על הטיפול במחלה, מהן האפשרויות לטיפול מהרגע שאובחנה מחלה?

“סרטן שלפוחית השתן היא מחלה שניתנת לטיפול במגוון כלים, וכיום ניתן יותר מתמיד להביא להארכה של תוחלת החיים ובמקרים רבים גם לריפוי. הטיפול נקבע בהתאם לשלב המחלה, וכולל בין היתר ניתוח להסרת הגידול, קרינה, טיפולים כימותרפיים, טיפולים ביולוגיים ותרופות אימונותרפיות, המכוונות למערכת החיסון בכוונה לעודד את תגובתה כנגד תאי הגידול. אגב, מטופלים רבים שנדרשים לעבור ניתוח לכריתת שלפוחית השתן חוששים לפגיעה באיכות חייהם. חשוב להדגיש כי אכן מדובר בהליך שפוגע באיכות חיים, אך אם לא יתבצע, הגידול עשוי לגרום לתסמינים רבים שלא רק יפגעו באיכות החיים אלא יביאו לקיצור תוחלת החיים”.

כיצד נקבע אופן הטיפול?

“הדיון על תוכנית הטיפול משלבי האבחון ולאורך המסע נעשה על ידי צוות רב־תחומי, הכולל מומחים מדיסציפלינות רבות, כמו אורולוגיה, אונקולוגיה, פתולוגיה, רדיולוגיה והדמיה. התוכנית הטיפולית נקבעת בהתאם לעומק חדירת הגידול אל דופן שלפוחית השתן או מעבר לשלפוחית השתן. כ־5% מהמטופלים מאובחנים בפעם הראשונה במחלה גרורתית, ומתוך מי שאובחן בפעם הראשונה עם גידול חודר שריר ועבר טיפול בניתוח או קרינה, 40% יאובחנו בהמשך עם חזרה של מחלה גרורתית. במשך שנים רבות הטיפול בחולים אלו נעשה בכימותרפיה כקו טיפול ראשון, והביא לשיעור נמוך של הישרדות לאורך זמן, אלא שלפני שנים מספר חלה התקדמות משמעותית בתחום, שהביאה להופעתם של טיפולים חדשים ומשלבים חדשים שמאפשרים הארכה משמעותית של תוחלת החיים. בנוסף, כל העת מתבצעים מחקרים קליניים נוספים למשלבי טיפול שונים ובשלבי מחלה שונים, ואנו כולנו תקווה שאלו יכנסו בשנים הקרובות לסטנדרט הטיפולי בחולים ויאפשרו מענה טוב עוד יותר”.

התכנים המופיעים במאמר הובאו  על פי דעתו ונסיונו של ד”ר דניאל קייזמן, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.
שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD

סרטן שלפוחית השתן

עידן חדש בטיפול בסרטן שלפוחית השתן

ד"ר אביבית פאר מסבירה על גורמי הסיכון, שלבי המחלה והטיפולים המתקדמים שמאריכים חיים ואף מאפשרים ריפוי.

שתפו

ד”ר אביבית פאר, מנהלת מרפאת גידולי דרכי השתן ומנהלת יחידת המחקרים הקליניים באגף האונקולוגי ברמב״ם, על הטיפול בסרטן שלפוחית השתן בשלבי המחלה השונים, מי נמצא בסיכון ומהם הטיפולים המתקדמים שעשויים להאריך את תוחלת החיים ולא אחת לאפשר ריפוי

אחרי עשרות שנים שבהן לא חלה כל התקדמות משמעותית בטיפול בחולים עם סרטן שלפוחית השתן בשלב גרורתי, בשנים האחרונות השתנתה הפרדיגמה הטיפולית ונוספו אפשרויות טיפוליות חדשות, שבמקרים רבים יוכלו לעזור להארכה של חיי המטופלים, ומשמשות עבורנו הרופאים כלי טיפולי משמעותי לניהול המחלה טובה יותר.

למעשה, סרטן שלפוחית השתן הוא הסרטן התשיעי בעולם והחמישי בשכיחותו. בכל שנה בישראל מאובחנים בו 1,800 חולים חדשים, רובם גברים אך גם נשים יכולות לחלות בה. מקור המחלה הוא לעיתים בתאי מעבר (TCC) שכבת תאים אשר מצפה את החלק הפנימי של שלפוחית השתן, או בתאי אורתל (UCC) המצפים את השכבה הפנימית של איברים במערכת השתן, כמו כיס השתן, שופכנים, שופכה ואגן הכליה. כשתאים אלו מתרבים באופן לא מבוקר ובמהירות מתפתח גידול. גורם סיכון מספר אחת בסרטן שלפוחית השתן, בדומה למחלות סרטן אחרות, הוא עישון. עם זאת ישנם גורמי סיכון נוספים, כמו חשיפה תעסוקתית ממושכת לכימיקלים (חומרי ריסוס, צבעים תעשייתיים וחומרים נדיפים בתעשייה), זיהומים חוזרים בדרכי השתן, תרופות מסוימות, גנטיקה ועוד.

לא ‘רק מחלה של גברים’

התסמין הבולט ביותר של המחלה הוא דם בשתן. לעיתים הוא נראה בעין באופן ברור ולעיתים ניתן להבחין בו רק בבדיקת מעבדה. חשוב להדגיש כי ישנן סיבות נוספות להופעת דם בשתן והוא אינו בהכרח מצביע על הימצאות של גידול סרטני, אך בכל מקרה שמופיע סימן זה חשוב לפנות לברור ולשלול גורמים אחרים. ישנם גם תסמינים נוספים שנפוצים גם במקרים שאינם קשורים לסרטן בדרכי השתן, כמו תחושה של צריבה או כאב במתן שתן, תכיפות גבוהה יותר של מתן שתן, כאבים בגב ועוד, המאפיינים גם תופעות של אבנים או דלקות בדרכי השתן.

למעשה, סרטן שלפוחית השתן נחלק לשתי קבוצות עיקריות, על פי חדירת בסיס הגידול לדופן השלפוחית – גידול שטחי או גידול חודרני. ברוב המקרים האבחון נעשה בשלב מוקדם, כשהגידול שטחי, כשהוא טרם חדר מעבר לשכבות השטחיות המצפות את חלל השלפוחית או שכבת האורתל. ברבע מהמקרים אבחון המחלה יהיה בשלב שבו הגידול נחשב ל’גידול חודרני’, בשלב זה הגידול הגיע אל השריר המרכיב את דופן השלפוחית או מעבר לו, באיברים מחוץ לדרכי השתן, וכן נמצאו בלוטות לימפה נגועות. במקרים אלו המחלה נחשבת למחלה מתקדמת ולא אחת גם אגרסיבית מאוד. למרבה הצער, מכיוון שסרטן שלפוחית השתן מזוהה לא אחת כ’מחלה של גברים’, ומאחר שאחד מתסמיני המחלה הם דלקת בדרכי השתן, לא אחת נשים אחרי גיל 50 מאובחנות עם גידול חודרני, לאחר שניתנת להן אבחנה לא נכונה של דלקות חוזרות בדרכי השתן.

התרופה שרותמת את מערכת החיסון להילחם בסרטן

הטיפול בסרטן שלפוחית השתן מותאם למצב המטופל והמחלה, החל מטיפול מקומי, כמו ניתוח להסרת הגידול, טיפול תרופתי באמצעות שטיפות אל תוך השלפוחית, טיפול ברדיותרפיה (קרינה) ועד טיפולים מערכתיים, כמו כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים, וכמובן השילוב בין הטיפולים השונים. מטרת הטיפולים הסיסטמתיים היא לעכב את התקדמות המחלה, למנוע ממנה להתפשט, להקטין את הגידול ובסופו של דבר לאפשר הארכה בתוחלת החיים. מאז שנות ה־70 ועד לאחרונה הטיפול הסיסטמתי התבסס על כימותרפיה בלבד. לפני כמה שנים חל שינוי משמעותי, ותרופות חדשות מסוג אימונותרפיה נוספו למערך הטיפולים בסרטן שלפוחית השתן. תרופות אלו רותמות את מערכת החיסון ומסייעות לה לזהות את תאי הגידול ולהביא להשמדתם. כיום נהוג לשלב טיפולים הפועלים במנגנונים שונים, על מנת לשפר את יעילות הטיפול ולקבל תגובות ממושכות יותר ואף ריפוי.

התכנים המופיעים במאמר הובאו  על פי דעתה ונסיונה של ד”ר אביבית פאר, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.
שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD

חיים לצד המחלה

לצמוח בתוך המשבר

על הכוח שבצמיחה פוסט־טראומטית, על מרכיביה של גמישות נפשית ועל הכלים שיסייעו לנו לפתח ולחזק אותה – יהודית כץ בהרצאה מרתקת לחברי ‘אימונו לחיים’.

על הכוח שבצמיחה פוסט־טראומטית, על מרכיביה של גמישות נפשית ועל הכלים שיסייעו לנו לפתח ולחזק אותה – יהודית כץ בהרצאה מרתקת לחברי ‘אימונו לחיים’.

‘אימונו’ לחיים’ היא קבוצת פייסבוק המספקת למטופלי אימונותרפיה ובני משפחותיהם מרחב תומך ובטוח, המוקדש לשיפור איכות החיים לצד קבלת הטיפולים. הקבוצה מאפשרת לחבריה לשתף בהתמודדויות והאתגרים המשותפים, לקבל מידע רלוונטי ועצות מעשיות. מבין הפעילויות השונות המתקיימות בקהילה, גם סדרת הרצאות מפי מומחים שונים, הזמינה לחברי הקבוצה הסגורה. במסגרת פעילות זו התארחה הפעם יהודית כץ – סופרת, מאמנת ומרצה המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית. מנחת הפודקאסט המושמע ״חושבים טוב״, כותבת רב המכר  ״חושבים טוב – להעז לחיות את החיים המתאימים לך״.

בהרצאה הציגה כץ את הכלים והרעיונות שיכולים לעזור לכל אחד לשמור על הנפש שלו ושל היקרים לו בזמן של משבר.
אירועי חיים קשים אינם מובילים רק לפגיעה – לעיתים הם גם מקור לשינוי חיובי. מחקרים מראים שכ־60% מהאנשים שחוו טראומה מדווחים על ‘צמיחה פוסט־טראומטית’: הערכה מחודשת לחיים, שינוי בסדרי עדיפויות, חיזוק הקשרים עם אחרים, גילוי חוזקות פנימיות ואף התפתחות רוחנית.
אחת הדרכים להעריך את היכולת שלנו להתמודד עם אירוע משברי היא גמישות נפשית, שמשמעותה האופן שבו אנו מסוגלים בזמנים קשים לנהל את עצמנו מבפנים ולמצוא את הכוחות לקום מתוך המשבר דרך. דומה הדבר למשל הקנה והארז: בזמן סערה עדיף לאדם להיות כקנה ולא כארז, הקנה אומנם דקיק, גמיש ורך והרוח יכולה לכפוף אותו לכל עבר, אבל היא לא שוברת אותו, והוא יחזור לקומתו בשוך הסערה. והארז? קשה לעקור אותו אבל כשהוא נשבר הוא כבר לא יחזור לעצמו. במחקר ארוך טווח מסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת של החוקרת אמי ורנר, נמצא כי גמישות נפשית נשענת על שישה מרכיבים עיקריים: מערכות יחסים, משמעות , מסוגלות עצמית, גמישות מחשבתית, מיינדפולנס וקבלה ואופטימיות ורגשות חשובים. אלו הם המשענות שמאפשרות לנו לקום מחדש אחרי הסערה ולהמשיך קדימה.

להפחית את הסערה

בזמן של אירוע משברי או טראומה הגוף שלנו מגיב באופנים שונים – את אחד מהם מצאה החוקרת פרופ’ תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל אביב, שהראתה כי פעילות מוגברת באזור האמיגדלה (האזור במוח האחראי על עיבוד רגשי ותגובה לאיום) קשור בהתפתחות תסמינים של פוסט טראומה, ולעומת זאת הפחתת פעילות האמיגדלה עשויה למנוע התפתחות של תסמינים אלו.
איך מפחיתים את הסערה הזו? כץ מתמקדת בשני מסלולים: מסלול התגמול ומסלול ההרגעה. במסלול התגמול נכנסות פעולות שונות ומטרות שונות שיכולות להזכיר לנו, בתקופה שבה התחושה היא שאין לנו שליטה בחיינו, את מה שכן נמצא בידיים שלנו: למשל לקחת את התרופות בזמן, למלא בקבוק מים ליד המיטה, לסדר תיק לביקור בבית החולים, לרשום שאלות לרופא, או להכין רשימת קניות קצרה של מה שנחוץ לימים הקרובים. פעולות כאלה מפעילות את מרכזי התכנון במוח ומספקות ‘זריקת דופמין’ – הורמון התגמול שמעודד תחושת מסוגלות ותקווה.

במסלול ההרגעה מתמקדת כץ בשני כלים: עיבוד קוגניטיבי – היכולת לשאול שאלות, לבחון מחדש אמונות שנשברו ולמצוא משמעות חדשה במציאות שנכפתה עלינו. כפי שכתב ויקטור פרנקל: ” אפשר ליטול מאיתנו הכול, כמעט. את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חירותנו, וגם את היקר לנו – חוץ מדבר אחד: את החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו”. הכלי השני הוא מיינדפולנס – תרגול נוכחות ברגע, שמסייע להפחית מתח וחרדה ולווסת רגשות. כץ מדגימה את היכולת של המיינדפולנס דרך המשל הבודהיסטי על חץ הכאב וחץ הסבל – חץ הכאב הוא הכאב הבלתי נמנע שפוגע בנו כשאנו פוגשים אירוע חיים קשה, כמו פיטורין, מלחמה או מחלה. חץ הסבל הוא חץ התגובה שלנו כלפי האירוע המכאיב, העלבון, ההלקאה עצמית או השיפוטיות. המשפט ‘הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא אפשרות’ מציע כי ניתן להימנע מחץ הסבל, אבל לשם כך יש צורך ביכולת לעצור ולהתבונן במה שעובר עלינו באמת – ואת זה אפשר להשיג דרך המיינדפולנס, דרך עצירה והתבוננות לא שיפוטית בתחושות שעולות.
אם כן, ניתן לרכוש גמישות מחשבתית ולחזק את האלמנטים השונים שמרכיבים אותה, אם דרך מסלולי התגמול, עיבוד קוגניטיבי או מיינדפולנס, וגם באמצעות הכלים הבאים:

מעגלי הדאגה והשליטה

מעגל הדאגה ומעגל השליטה הם שני מושגים שמסייעים להבין היכן כדאי להשקיע אנרגיה ומחשבה. מעגל הדאגה כולל את כל הדברים שמטרידים אותנו אך אינם נמצאים בשליטתנו – מזג האוויר, החלטות ממשלה, מה אחרים חושבים עלינו וגם איך המחלה תשפיע עלינו. לעומתו, מעגל השליטה כולל את מה שבידינו להשפיע עליו – ההתנהגות שלנו, הבחירות שלנו, הדרך שבה נגיב למצבים או סדר היום שנבחר לנהל. כשאנחנו ממקדים אנרגיה במעגל הדאגה, אנחנו עלולים להרגיש חסרי אונים ומותשים. לעומת זאת, כשאנו מפנים את הקשב והמשאבים אל מעגל השליטה, גם אם הוא קטן בהרבה, אנחנו חווים יותר תחושת מסוגלות, יציבות ושלווה. הבחירה הזו – לזהות מה בידינו ולפעול שם – היא אחד הכלים המרכזיים לחיזוק חוסן נפשי.

כתיבה

כתיבה היא כלי עוצמתי ליצירת חוסן נפשי דווקא בזמני משבר, כשהחרדה והאי־ודאות משתלטות. במקום להדחיק את מה שמציף אותנו, הכתיבה מאפשרת לפרוק את המחשבות והרגשות אל הדף, להעניק להם צורה ומבנה ולהפוך בליל תחושות מבלבל לסיפור ברור יותר עם התחלה, אמצע וסוף. תהליך זה יוצר תחושת שליטה והבנה, מחזיר לנו את היכולת לראות משמעות גם בחוויות קשות, ומאפשר לשחרר מה שנחסם בתוכנו. מחקרים מראים שכתיבה חופשית של כ־15 דקות ביום – על חוויות קשות או על רגשות ומחשבות מהיומיום – לא רק מקלה על המתח הנפשי, אלא גם מחזקת את המערכת החיסונית ותורמת לבריאות הפיזית. כתיבה יום־יומית, אפילו קצרה, יכולה להפוך לטקס קטן שמסייע לנו לעבד את מה שעובר עלינו, למצוא כוחות פנימיים חדשים, ולהרחיב את היכולת להכיל גם את הקושי וגם את הרגעים הטובים.

מערכות יחסים

אחד הכלים החשובים להתמודדות עם לחץ ותחושות קשות בשעת משבר הוא להקיף את עצמנו באנשים שאנחנו אוהבים. מחקרים רבים מראים כיצד מערכות יחסים חיוביות נקשרות לאושר, רווחה פסיכולוגית וחוסן נפשי. בזמן של חיבור ממושך עם אחרים משתחרר בגופנו הורמון האוקסיטוצין, המעודד קשרים חברתיים, ביטחון עצמי, רגיעה, ואינטימיות ואף מדכא את הורמון הסטרס – הקורטיזול ובכך מפחית לחץ.

את הרצאתה חותמת כץ בחזרה על אחד המרכיבים לגמישות נפשית של ורנר: אופטימיות ורגשות חיוביים. מרכיב זה כולל בתוכו את היכולת להכיר באפשרות שלנו לצמוח מתוך הטראומה – לקבל את האירועים שקרו ולנסות לראות בהם מידה של חיוביות. הרגל של הודיה על הטוב שקרה לנו מפחית לחץ ומקדם את החוסן הנפשי. חשוב להביט על המשבר שעברנו ולבחון – איזו משמעות אתן לתקופה הזאת? מה ארצה לספר על התקופה הזאת בעוד עשר שנים? ומה עליי לעשות היום כדי שהמחר שלי יהיה טוב יותר.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על ידי גב’ יהודית כץ על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים. שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD.

סרטנים גניקולוגיים

סרטני נשים: להכיר, לזהות, להתמודד

שתפו

מהם סוגי הסרטנים הגינקולוגיים הנפוצים, מה ההבדל בין סרטן הרחם לסרטן צוואר הרחם, לאילו תסמינים חשוב לשים לב ואיך אבחון מוקדם ומניעה יכולים להציל חיים.

גידולים סרטניים במערכת המין הנשית אינם תופעה נדירה, אך לעיתים רבות הם מתגלים באיחור משום שהתסמינים הראשונים עשויים להיות כלליים ולא ברורים. הכרות עם סוגי הסרטן, הסימנים המוקדמים ודרכי המניעה יכולה לאפשר גילוי מוקדם, להגדיל את הסיכוי ליעילות הטיפול ותחושת שליטה וביטחון.

לתאי הגוף ישנם מנגנוני בקרה שמווסתים את חלוקת התאים. גידול סרטני נובע משיבוש שנוצר באותו מנגנון, שגורם להתחלקות לא מבוקרת של התאים. במקום לעצור כשנוצרים די תאים, הם ממשיכים להתרבות, יוצרים מאסה לא תקינה של תאים ועלולים לפגוע ברקמות סמוכות. בנוסף, חלק מהגידולים הסרטניים מסוגלים לשלוח תאים בודדים דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה, ובכך להתפשט לאיברים אחרים בגוף וליצור גרורות, מה שהופך את המחלה למורכבת יותר לטיפול.

גידול סרטני יכול להתפתח בכל איבר בגוף, כמו גם במערכת המין הנשית, כמו למשל סרטן הרחם, סרטן השחלה וסרטן צוואר הרחם. בסרטנים בקבוצה זו, המכונה גם סרטנים גינקולוגיים, יש אומנם הרבה מהמשותף, אך הם נבדלים במיקום שבו המחלה מתחילה, בתסמינים, בגורמי הסיכון, באופן התקדמות המחלה ובטיפול. ככל שנדע להכיר טוב יותר מהן המחלות הללו ואת ההבדלים ביניהן כך נדע להתמודד איתן טוב יותר במקרה שבו חלילה נפגוש במחלה הזו במהלך חיינו, אצלנו או אצל מי מהקרובות לנו.

סרטן הרחם – הנפוץ ביותר

כשאומרים סרטן הרחם, הכוונה היא לסרטן שמקור הגידול שלו הוא ברירית הרחם, או ה’אנדומטריום’, שהיא השכבה הפנימית ביותר ברחם. מדובר באחד מסוג סרטן הנשים הנפוצים ביותר ובכל שנה מאובחנים בין 800 ל־850 מקרים חדשים בישראל. אומנם סרטן הרחם בדרך כלל מופיע אחרי גיל המעבר (בדרך כלל בין 45 ל-55), אבל הוא עשוי להופיע במקרים מסוימים בגיל מוקדם יותר. אחד מהתסמינים הבולטים שלו הוא דימום וגינלי לא סדיר, שהרי לאחר גיל המעבר לא אמור להופיע דימום. חשוב להדגיש כי לא כל דימום לאחר גיל המעבר בהכרח מצביע על סרטן הרחם, אך הוא כן מחייב בירור. סרטן הרחם מתאפיין לעיתים גם בכאבים באגן. אומנם אין בדיקה לאיתור מוקדם של סרטן הרחם, אך לעיתים הוא מתגלה כחלק מבדיקות וטיפולים אחרים שנעשים, כמו בדיקות הדמיה, טיפולים להוצאת ציסטות וכיוצא באלה.

מלבד גיל, גורמי סיכון אחרים של סרטן הרחם הם השמנה וסוכרת, ומכיוון שמגמות ההשמנה והסוכרת בעולם עולות, גם שכיחות המחלה הולכת ועולה. גורמי סיכון נוספים הם היסטוריה של אנדומטריוזיס והפרעות הורמונליות, הנובעות מטיפול תרופתי הורמונלי אסטרוגני שניתן לעיתים להתמודדות עם תופעות גיל המעבר – תופעות הנובעות מירידה של רמות האסטרוגן בגוף.

סרטן השחלה

סרטן השחלה הוא סרטן שמקור הגידול שלו הוא בתאי השחלה, האיבר המייצר ביציות והורמונים. בכל שנה ישנם כ־350 מקרים חדשים של סרטן השחלה בישראל. סרטן השחלה מתואר לא אחת כסרטן ‘שקט’ כיוון שהתסמינים שלו הם תסמינים המכונים בעגה הרפואית ‘תסמינים לא ספציפים’, כלומר תסמינים כללים, כמו נפיחות או נפיחות בבטן, תחושת מלאות, כאבים באגן או בבטן התחתונה ושינויים במערכת העיכול. השילוב בין התסמינים הכלליים לעובדה שמדובר במחלה שמתפשטת במהירות מביאה לכך שברוב המקרים המחלה מאובחנת בשלבים מתקדמים, כשהיא כבר מפושטת לחלל הבטן.

אחד מגורמי הסיכון העיקריים לסרטן השחלות היא היסטוריה משפחתית, כלומר מקרים שבהם היו במשפחה נשים אחרות שחלו בסרטן השחלות או בסרטן השד. היסטוריה משפחתית קשורה גם בנשאות של מוטציה בגנים BRCA1 ו־BRCA2. בעבר היה מומלץ לנשים עם היסטוריה משפחתית לעבור בדיקה לנשאות הגנים, אך בשנים האחרונות הוחלט כי כל אישה ממוצא אשכנזי או אתיופי, מלא או חלקי, גם ללא היסטוריה משפחתית, תהיה זכאית לבדיקת נוכחות של המוטציה, הנעשית על ידי בדיקת דם פשוטה. במקרה שבו נמצאה נשאות, תופנה האישה לייעוץ גנטי, שם תקבל המלצות להמשך מעקב ומניעה. גורמי סיכון נוספים של סרטן השחלות הן גיל מבוגר (מעל גיל 65) ואי־פוריות.

סרטן צוואר הרחם

סרטן צוואר הרחם הוא מחלה שמקורה בתאי צוואר הרחם, בחלקו התחתון של הרחם הפונה לנרתיק. לעומת סרטן הרחם וסרטן השחלה, סרטן צוואר הרחם שכיח יותר בקרב נשים צעירות וטווח גיל בינוני (30-50). התסמינים יכולים להיות דימום בין וסתות והפרשות לא רגילות, דימום לאחר קיום יחסי מין וכאב במגע.

סרטן צוואר הרחם הוא הכי פחות שכיח מבין השלושה, עם כ־250 מקרים בשנה בישראל, וזאת ככל הנראה הודות לעובדה שבמקרה של סרטן צוואר הרחם – יש טיפול מונע (חיסון HPV) ובדיקות אבחון מוקדם (משטח HPV ו־PAP). הסיבה לכך נובעת מהעובדה שבכ־95% מהמקרים, התפתחות המחלה קשורה בהתפרצות של נגיף הפפילומה (HPV), נגיף שעובר במגע מיני או פיזי, שרובנו נדבק בו במהלך חיינו אך ברוב המקרים הוא יעלם מגופנו תוך שנתיים מבלי שנבחין בו. זנים מסוימים של נגיף הפפילומה עשויים לגרום לנזק, חלקם קשורים בהתפתחות של יבלות באברי המין וחלקם מקושרים להתפתחות של סרטן צוואר הרחם. אותם זנים עשויים לגרום לשינויים טרום־סרטניים בתאי צוואר הרחם (מוטציות) ועם הזמן להתפתחות של סרטן. גורמי סיכון של המחלה, הם מערכת חיסון מוחלשת, עישון, היסטוריה של מחלות מין הקשורות בהדבקות בנגיף. נשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, שחשופות פחות לבדיקות  שגרתיות ולמידע על הסיכונים, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות. במקרים רבים ניתן להגיע לאבחון מוקדם בסרטן צוואר הרחם, וזאת בזכות בדיקות הסקר (HPV ו־PAP) הנמצאות בסל הבריאות ונעשות אצל רופא/ת הנשים. מדובר במעקב שגרתי שבו ניתן לזהות שינויים בשלבים מוקדמים, לפני התפתחות של סרטן.

להישאר עם היד על הדופק

הגוף שלנו שולח לנו סימנים, ולעיתים הם עלולים לבלבל. עם זאת, ישנם תסמינים שאסור להתעלם מהם, כמו דימום וגינלי לא סדיר, במיוחד לאחר גיל המעבר, כאבים או נפיחות בבטן או באגן שאינם חולפים, דימום בין וסתות או לאחר קיום יחסי מין, הפרשות לא רגילות מהנרתיק, תחושת מלאות וכל שינוי משמעותי במחזור החודשי או הופעה של תסמינים חדשים. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא.ת נשים, גם אם נדמה שהסיבה פשוטה או זמנית. לעיתים בדיקה אחת יכולה לעשות את ההבדל בין גילוי מוקדם לטיפול בשלב מתקדם.

בידי הרפואה כלים מתקדמים שמאפשרים לנו לגלות מוקדם או למנוע את הופעת המחלה. לצד בדיקות פאפ תקופתיות, המסייעות בגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם יש משמעות רבה למעקב רפואי שגרתי לנשים עם גורמי סיכון לאחת המחלות, כמו סוכרת, השמנה או היסטוריה משפחתית. ולצד הטכנולוגיה שמתפתחת כל העת נראה שהעתיד באשר לאפשרויות חדשות לאבחון מוקדם קרוב מתמיד.

יש בידייך צעדים שיכולים להפחית את הסיכון – שמירה על אורח חיים בריא ובדיקות ומעקבים שגרתיים. בכל מקרה שבו עולה הצורך בביקור אצל הרופא.ה לביצוע בדיקות מעקב נוספות, כמו בדיקות הדמיה או ביופסיות, חשוב להקפיד עליהן ולא לדחות אותן, למרות החששות – זה עשוי להיות הצעד שיציל את חייך.

חשוב לדעת שאם מתעוררת בעיה, את לא מתמודדת איתה לבד: יש צוותים רפואיים רב־תחומיים שמלווים לאורך כל הדרך, מהאבחון הראשוני ובמהלך הטיפול, שנפגשים בישיבות מולטי־דיסציפלינריות (רב-תחומיות) כדי להביא לפתרונות המותאמים לצרכים האישיים שלך. זאת ועוד, בעולם שבו הטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כל הזמן, אנו עדים לאפשרויות חדשות לאבחון מדויק יותר ברמה הגנומית ולטיפולים מתקדמים, מותאמים אישית, כמו אימונותרפיה, טיפולים ביולוגיים וטיפולי כימותרפיה מונחית מטרה, המכוונות לתאים הסרטניים מבלי לפגוע בתאים הבריאים.

כשמדובר בבריאות שלך, חשוב להכיר את ההבדלים בין סוגי סרטני הנשים, את התסמינים הייחודיים לכל אחד מהם ואת הדרכים לזהות שינוי חריג. כל סימן חדש או לא רגיל, גם אם הוא נראה קטן או זמני, כדאי לבדוק מול רופא.ה. גילוי מוקדם יכול לעשות הבדל עצום ולהפוך את הטיפול לפשוט ויעיל יותר.

התכנים המופיעים במאמר זה על סמך המידע המפורסם במשרד הבריאות וסקירה ספרותית בתחום, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת  MSD.

חיים לצד המחלה

מה בין התמודדות עם מחלות אונקולוגיות וניהול משברים

לינוי בר גפן מדברת על ההשלכות של טיפולים חדשניים, זכויות מול הביטוח הלאומי, והחשיבות של תמיכה רגשית למטופלים אונקולוגיים.

שתפו

לינוי בר גפן בהרצאה לחברי קבוצת הפייסבוק ‘אימונו לחיים’: על ההשלכות של טיפולים חדשניים, זכויות מול הביטוח הלאומי, והחשיבות של תמיכה רגשית.

‘אימונו’ לחיים’ היא קבוצת פייסבוק המספקת למטופלי אימונותרפיה ובני משפחותיהם מרחב תומך ובטוח, המוקדש לשיפור איכות החיים לצד קבלת הטיפולים. הקבוצה מאפשרת לחבריה לשתף בהתמודדויות והאתגרים המשותפים, לקבל מידע רלוונטי ועצות מעשיות. מבין הפעילויות השונות המתקיימות בקהילה, גם סדרת הרצאות מפי מומחים שונים, הזמינה לחברי הקבוצה הסגורה. במסגרת פעילות זו התארחה לינוי בר גפן, מייסדת ‘חמל בר גפן – ניהול משברים רפואיים’, בהרצאה מרתקת וחשובה בנושא הזכויות שלהן זכאים מטופלים ומלוויהם לאורך המסע הטיפולי.

בהרצאתה מנתה בר גפן חמש קטגוריות של צרכים וזכויות הנוגעים למחלה משנת חיים כמו מחלה אונקולוגית: כלכלית, רפואית, תחום הרווחה, המצב הרגשי וכל תחום הבירוקרטיה. אחד האתגרים המרכזיים בהתמודדות עם מחלה אונקולוגית נמצא דווקא בקטגוריה האחרונה, הבירוקרטית, והוא הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, הגורם המוסמך לקביעת זכאות לקצבאות ולסיוע עבור חולים אונקולוגיים, בהתאם למצבם הרפואי ולרמת הפגיעה בתפקוד היום־יומי. הוועדה בוחנת מסמכים רפואיים, חוות דעת מקצועיות ולעיתים מזמנת את החולה לבדיקה רפואית. על סמך הממצאים, נקבעת דרגת הנכות הרפואית והזכאות לקצבאות כמו קצבת נכות כללית, שירותים מיוחדים או סיוע אחר, וכן גמלת סיעוד במקרה של מבוגרים אחרי גיל עבודה.

המפגש בפעם הראשונה עם העולמות הללו של ביטוח לאומי עשוי להיות די מבלבל ועם זאת יש כמה דברים שחשוב לדעת, למשל על האופן שבו הטיפול שמקבל חולה יכול להשפיע על זכאותו לקצבאות השונות. הטיפולים החדשניים במחלות אונקולוגיות שיפרו את יעילות הטיפולים וצמצמו במקרים רבים את תופעות הלוואי. על פי בר גפן, לקדמה הזו יש גם השלכות על ועדות הביטוח הלאומי. בעוד שחולים אונקולוגיים העוברים טיפולי הקרנות וכימותרפיה מקבלים הכרה כמעט אוטומטית בוועדות הביטוח הלאומי, מטופלים בתרופות ביולוגיות אינם זוכים לאותה וודאות. זכאותם לקצבאות מותנית בהצגת מסמכים רפואיים המוכיחים פגיעה ביכולותיהם התפקודיות. המשמעות ברורה: אם אתם מתמודדים עם תסמינים המשפיעים על תפקודכם, חשוב להקפיד על תיעוד רפואי מסודר.

עוד מבקשת בר גפן לעמוד על ההבדל בין ‘נכות רפואית’ ל’נכות כללית’. לדבריה, שני מושגים אלו מתייחסים לבעיות שונות. נכות כללית, משמעותה אובדן כושר עבודה, והיא מעניקה קצבה שאמורה להוות תחליף לשכר שאותו המטופלים מפסידים בשל הפגיעה ביכולת העבודה שלהם. כדי לקבל קצבת אובדן כושר עבודה מהביטוח הלאומי לא די בלקות תפקודית, אלא יש להציג הוכחות לירידה בהכנסות אל מתחת ל־7,200 ש”ח בחודש. בנוסף לקצבת אובדן כושר עבודה, נכות כללית תזכה את המטופלים בהנחה גבוהה בארנונה ובשירותים נוספים. לעומת זאת, נכות רפואית  בשיעור של 100 אחוזים ממחלה אחת או 90 אחוזי נכות משוקללים מכמה מחלות, תזכה את המטופלים בפטור ממס, וזאת בתנאי שהיא נקצבה לתקופה ארוכה יותר מחצי שנה.

קצבה נוספת שיש להכיר היא קצבת שירותים מיוחדים (שר”מ), שניתנת למי שבשל המחלה חווה פגיעה ביכולת לבצע פעולות עצמאיות בסיסיות לפי מבחן Activities of Daily Living (ADL), כמו הלבשה, אכילה ושתייה, רחיצה וכיוצא באלה. קצבה זו מתייחסת לארבע רמות על פי חומרת הפגיעה. לרוב, חולים המטופלים בהקרנות וכימותרפיה יהיו זכאים לקצבת שר”מ של 50% כמעט אוטומטית, בעוד שמטופלים בטיפולים ביולוגיים יתבקשו להציג מסמכים רפואיים המוכחים פגיעה המצריכה את עזרת הזולת. חשוב לשים לב כי זכאות לקצבת נכות וקצבת שירותים מיוחדים רלוונטית למי שנמצא בגיל העבודה, כלומר גברים עד גיל 67 ונשים עד גיל 65, ולאחר מכן הזכאות היא לגמלת סיעוד.

התמודדות בלב הסערה

ובחזרה לחמש קטגוריות הצרכים והזכויות, בר גפן טוענת כי רוב המתמודדים עם מחלות אונקולוגיות, יתמקדו למעשה רק בקטגוריה הכלכלית ובקטגוריה הרפואית, אך יהיה קשה למצות אותן בעוד שהמצב הרגשי נמצא להגדרתה ‘בלב הסערה’, ולכן חשוב שגם החולים עצמם וגם בני המשפחה המטפלים בהם לא יזניחו את המענה לצרכים הרגשיים. כך למשל, תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמירה על מרכיבים משמעותיים בזהות, כמו עבודה וחיים חברתיים, הם קריטיים להתמודדות מיטבית עם המשבר.

עוד מתייחסת בר גפן לקושי של רבים מהמתמודדים עם מחלות אונקולוגיות לבקש עזרה. לדבריה, דווקא הפנייה לעזרה חשובה מאין כמותה, וזה הזמן לזנוח את ה-לא נעים לי, לגייס את המשפחה והחברים ולחלק משימות ממוקדות. לדבריה, על המתמודדים ומלוויהם לאמץ גישה של ‘ניהול משברים’, אחרת העזרה שיקבלו תהיה לא רציפה ועלולות להיווצר כפילויות, למשל כמה אנשים יבצעו קניות מוצרים לבית מבלי לדעת שמישהו אחר כבר מטפל בזה, ובמקביל משימות אחרות יוזנחו.

לסיום מבקשת בר גפן להתעכב על המושג ‘חוזרים.ות לחיים’, שמיוחס למחלימים ומחלימות, וטוענת כי מושג זה מטעה, שכן מי שמתמודד עם מחלה אונקולוגית מעולם לא ‘עזב’ את חייו, החיים נמשכים כל הזמן, וההתמודדות עם המחלה היא חלק בלתי נפרד מהם – ההחלמה זה לא הזמן ‘לחזור לחיים’ אלא לבנות אותם מחדש בצורה חזקה וטובה יותר.

מידע נוסף על ניהול משברים רפואיים ודרכי התמודדות תוכלו למצוא באתר הבית של : שירות ניהול משבר רפואי | חמל בר-גפן

התכנים המופיעים בעמוד זה נאמרו על ידי גב’ לינוי בר גפן על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני.

מוגש כשירות לציבור מטעם  חברת MSD.

סרטנים גניקולוגיים

כשהצער הפך לעשייה

בר לוי הקימה את 'הבית של בר' לתמיכה בנשים עם סרטנים גניקולוגיים. קראו על המסע שהפך אובדן למשמעות.

שתפו

לאחר שאיבדה את אמה לסרטן רירית הרחם, בר לוי הפכה את האובדן הגדול לשליחות והקימה את ‘הבית של בר’ – עמותה פורצת דרך שמעניקה תמיכה, מידע וקהילה לאלפי נשים שמתמודדות עם סרטנים גניקולוגיים ומובילה שינוי גם בזירה הציבורית.

הסיפור של בר לוי, צעירה בשנות ה־30 לחייה מתל אביב, מתחיל בטרגדיה משפחתית קשה אך הופך לסיפור מרגש ומלא השראה, של יוזמה שנותנת מענה לאלפי נשים בישראל שחלו בסרטן ולבני משפחותיהן. לוי, מייסדת ומנכ”לית עמותת ‘הבית של בר’ למען נשים עם סרטנים גניקולוגיים, היא עורכת דין בהכשרתה, עתודאית למשפטים לשעבר שגם שירתה בתפקיד קרבי ביהודה ושומרון, וכשסוף כל סוף החלה ליהנות מתפקידי המטה והגיעה לקריה, אמה חלתה בסרטן. “זה היה ממש באמצע הקורונה. היא סבלה מדימום וגינלי חריג, ובשום שלב לא ידענו שזה יכול להיות תסמין של סרטן רירית הרחם. באותם ימים איש לא רצה ללכת לבית החולים לשווא, בטח באמצע מגפה כמו הקורונה, ולכן העניין נדחה עד שהיא נעשתה חולה מאוד. אחרי תהליכים רבים ואין־ספור בדיקות, עלה שוב ממצא של  פוליפ שרצו להסיר בתחילת הדרך והחליטו לבדוק אותו מחדש. מהר מאוד חזרה התוצאה שמדובר בסרטן”.

הבשורה הקשה הביאה עימה זיכרונות לא נעימים מההיסטוריה המשפחתית. סבתא רבתא של לוי נפטרה מסרטן השחלה וסבתה מסרטן השד, זאת כשאמה של לוי הייתה רק בת 12. הניתוח שנקבע לטיפול באמה התארך מעבר למצופה וגרר אחריו 40 ימי אשפוז מורכבים, שכללו עוד ניתוח חירום, זיהום ותופעות לוואי לא פשוטות. כל הזמן הזה הייתה לוי צמודה לאמה. “בהתחלה אמרתי למפקדים שאני יוצאת ליומיים־שלושה, בסוף נדרשתי לחל”ת של שלושה חודשים”, מספרת לוי. אחרי שהשתחררו מהמחלקה התחילו הטיפולים הכימותרפיים שהיו קשים ועמוסים בתופעות לוואי. “כביכול להגיע מאשפוז ממושך למסגרת ביתית זה דבר טוב, אבל זה יכול להיות טוב בתנאי שיודעים איך להתמודד עם מה שמגיע בבית. הייתי CAREGIVER (מטפלת בבן משפחה/קרוב) שרוצה לדעת הכול ולנהל את המחלה והמסע ממקום של הבנה, כוח ומסוגלות, ומצאתי את עצמי הרבה פעמים בחוסר של ידע או יכולת  לרכז את כל המידע החשוב, כמו לאיזו רופאה ללכת, איך להתמודד עם בחילות מכימותרפיה, איך להתמודד עם כאב, איך להשיג זכויות בביטוח לאומי ועוד אין ספור שאלות ודילמות שקשורות לטיפול באמא”.

“החלטתי לקיים את הצוואה הלא כתובה שהותירה אימא – להקים עמותה”

החוויה הזו היא שעוררה בלוי ובאמה את הרצון להקים יחד, לאחר שאמה תבריא, עמותה שתסייע לנשים אחרות שעוברות מסע דומה לנהל טוב יותר את המחלה. אלא שאחרי תשעה חודשי מאבק, שבסופם התדרדרות מהירה במצבה, נפטרה אמה של לוי. “חודש לפני כן כבר השתחררתי מהצבא. הרגשתי שלהיות יועצת משפטית כבר לא הייתה התשוקה שלי בחיים, ואחרי שאימא נפטרה מצאתי את עצמי בתוך אובדן מאוד קשה ויתמות, אבל גם במעין משבר קריירה, אני כבר לא הייתי אותו אדם, הייתי כבר אדם אחר שהתעניין בדברים אחרים וגם הסביבה הקרובה שלי השתנתה ומי שמבין אותי עכשיו, את הכאבים שלי, אלו אנשים אחרים. זה היה משבר עמוק מאוד שנגע בהרבה מאוד נימים. כשקמנו מהשבעה החלטתי שאני לוקחת את הצוואה הלא כתובה שהותירה אימי ומקימה את העמותה. נעזרתי בהרבה מהחברות שלה שעד היום נמצאות איתי וחלקן עדיין בוועד המנהל. בשבילי ההחלטה הזו הייתה סוג של תרפיה”.

הבשורה על התפנית החדשה בחייה של לוי התקבלה בהרמת גבה. “אבא חשב שהשתגעתי. הוא רואה חשבון, והוא תמיד חשב שבעתיד נעבוד יחד. וכשאמרתי לו  שאינני רוצה עוד להיות עורכת דין הוא לא האמין ‘את בשיא הקריירה, את יכולה להרוויח בחוץ פי שלוש או ארבע, אבל הוא גם ידע שזה יושב על מקום רגשי עמוק מאוד, של תחושת שליחות. אם אני לא מוצאת סיפוק בעשייה – אני לא שם”.

היוזמה של לוי, שהחלה כרעיון עוד כשאמה הייתה בחיים החלה לרקום עור וגידים, וההחלטה הייתה לא להתמקד רק בסרטן רירית הרחם אלא בכל הסרטנים הגינקולוגים, כמו סרטן השחלה, סרטן צוואר הרחם וטרום סרטן צוואר הרחם, סרטן הלדן (הנרתיק או הוואגינה) וסרטן העריה (הפות). “מחוויית ההתמודדות שלנו עם סרטן רירית הרחם, היו דברים רבים ששאלנו מסרטן השחלה או סרטן צוואר הרחם. זה נכון שהמחלות הללו לא מתנהגות אותו דבר, אבל יש בהן הרבה מאוד דמיון, כי מי שמטפל באותן מחלות הם הרבה פעמים אותם מומחים וגם הטיפול התרופתי לרוב דומה. הבנו שהמחסור בעמותה שמלווה ומנגישה ונאבקת למען המטופלות משותף לכל המחלות”. התחושה הזו של חוסר ידע ומתן מענה למתמודדות עם סרטנים גניקולוגיים, היא שהביאה לבחירת שם העמותה. “המילה ‘בית’ לא נבחרה סתם”, אומרת לוי. “החסר הזה כל כך מקיף ומשמעותי, ולעומת זאת ‘בית’ יכול לתת לאותה אוכלוסייה את התחושה החמה של מקום שיש בו הכול, שבו נשים יקבלו את כל המענים שהן צריכות, כי יש בבית הזה הרבה מאוד חדרים”.

“הבנתי שיש בעיה קשה במודעות והפכתי את זה למשימת חיי”

עמותת ‘הבית של בר’ למען נשים עם סרטן גניקולוגי פועלת במגוון דרכים לטובת המתמודדות, החל מהנגשת מידע בנושא המחלות והתמודדות עימן, מחקרים חדשים, מיצוי זכויות, מפגשי תמיכה, וובינרים ותוכניות שיקום וכלה בפעילות פרלמנטרית עשירה בוועדות הסל, קמפיינים להעלאת המודעות ואף זרוע טכנולוגית ומכון מחקר שהוקמו בתוך העמותה. מבין כל אלו, מבקשת לוי להדגיש את המענה שניתן לאחד האתגרים העיקריים בהתמודדות – התחושה הקשה של הלבד, שאת לא חלק ממשהו. “כאן נכנסת למשל קהילת הפייסבוק של ‘הבית של בר’, שנועדה לאפשר לנשים להיות יחד בחוויה ולא להרגיש לבד. יש לנו גם פרויקט מנטורינג שבו מתמודדת ותיקה מלווה מתמודדת אחרת. יש גם הרבה ימי כיף הוליסטיים למטופלות, של טיפולי רפלקסולוגיה, שיאצו, שיט בים או סתם מפגשים שבהם אפשר לדבר על על כל דבר שבעולם. עוד יש קבוצות תמיכה שכוללות פסיכולוגית המלווה את הקבוצה למשך עשרה מפגשים, ויש הרבה מאוד עבודה מול המטופלת – לתת לה את מה שהיא צריכה, אם זו הפניה לבית חולים שעורך מחקר קליני שעשוי להתאים לה, אם היא צריכה הסבר על הדרך שצפויה לעבור או סיוע משפטי במיצוי זכויות או כל דבר – אנחנו נעשה את זה ונהיה שם איתה”.

תוך כדי ההקמה של העמותה בשנה וחצי הראשונות, מספרת לוי שהחלה להיחשף לצרכים מזווית אחרת, ארצית יותר. “מצאתי למשל שחוסר המודעות הוא בעיה רווחת, ושזה מתרגם לעוד הרבה מאוד נשים שהולכות לעולמן כי הן מגלות את המחלה מאוחר. הבנתי שיש עוד הרבה מאוד ‘בר לוי’ שהפכו ליתומות בגיל 20 ומשהו ואיבדו את אימא שלהן ונושאות את האשמה הנוראית כי הן לא ידעו שדימום יכול להיות סימן לסרטן. ובמקום הזה כשאת מנסה לעשות מדידה אמיתית ולכמת את הצורך ומה קורה במדינה, לא רק מתוך חוויה אישית אלא מתוך בסיס ראייתי, את רואה שיש פה בעיה קשה, ושם זה הפך להיות משימת חיי, כי זו בעיה שלקחה את אימא שלי, אבל אין שום סיבה שתיקח גם את האימא הבאה”.

“לפעמים מספיק בחיוך של מטופלת כדי לתת לי כוחות להמשך הדרך”

אחד מהאירועים שבהם לוי מתגאה במיוחד הוא כנס המטופלות. “שנה שעברה ציפינו שיגיעו כ־60–70 מטופלות, והגיעו 122. זו הייתה תחושה מדהימה לראות את כולן, לפגוש את הקהל שבשבילו את עובדת פנים אל פנים, בטח בזמן מלחמה או קורונה או בכל התחושות הקשות שהיו פה בשנים האחרונות. ואת רואה איך בבת אחת תחושת הבדידות וה’אני לא יכולה’ מתפוגגת, כי לידך יושבות עוד מאה נשים שעוברות כנראה בדיוק את אותו הדבר שאת עוברת. את מקבלת כוחות מכולן ויודעת שיש אור בקצה המנהרה, כי הנה זו החלימה ואפילו ארך לה השיער או מישהי אחרת מספרת לך שתופעות הלוואי של הטיפול החדש נסבלות ולא נוראיות. מבחינתי זה אחד מאירועי השיא בשנה”.

את המוטיבציה להמשיך בפעילות מקבלת לוי מתחושת הסיפוק שפוגשת אותה שוב ושוב לאורך הדרך. “לפני שנתיים בדרך לכנסת התקשרה אליי אישה ממספר לא מזוהה, ‘שלום בר, את לא מכירה אותי אבל אני חייבת לדבר איתך’. מסתבר שהיא נכחה באחד מהקמפיינים שעשינו לפני המלחמה בשבוע האופנה, במרץ 2023. גלית גוטמן פתחה את שבוע האופנה באוברול שכתוב עליו ‘לכו להיבדק’, והקמפיין כלל גם שימוש במחלימות כדוגמניות לצד וידאו ארט של תסמיני המחלה. אותה אישה, שישבה בקהל, הייתה במשך שנים בבירורים רפואיים בגלל תסמינים שונים, ואף רופא לא ידע מה יש לה. היא אומרת לי ‘הרגשתי שמשהו לא בסדר וחשבו שאני סתם משוגעת, נתנו לי כדורים פסיכיאטריים’. היא חזרה משבוע האופנה באותו יום ואמרה לבעלה – ‘יש לי סרטן’, למחרת הלכה לגניקו-אונקולוג ואובחנה באותו שבוע עם סרטן צוואר הרחם בשלב שלוש. כשהיא התקשרה אליי זה היה אחרי שקיבלה את תוצאות PET CT שהראה כי אין מחלה יותר, שהיא בריאה ויכולה לחזור לחיים שלה. הרגעים האלו שבהם אני מקבלת טלפון משום מקום, או אפילו הודעת וואסטאפ או רק חיוך של מטופלת שאומרת – וואי, קיבלתי כוחות להמשך הדרך – בשביל הרגעים האלו אני קמה בבוקר”.

“אל תחששו לבקש עזרה – תמיד יש מי שיענה”

לסיום מבקשת לוי לצאת במסר למטופלות ולcaregivers (מטפלים בבני משפחה או קרובים) – אל תהיו לבד, אל תפחדו לבקש עזרה. “אם יש יופי בחברה הישראלית, זה שאנחנו יודעים לתת עזרה ולהעניק עזרה תמיד כשקשה. וקשה זה לא רק מלחמה, זה גם, לצערנו, מחלות קשות. ויש לנו הרבה מה להציע, עולם העמותות מציע הרבה ויש לנו רפואה ישראלית נהדרת. אני מסתובבת בכל הארץ ואני רואה בתי חולים בצפון, בדרום, בתל אביב ובירושלים. זה לא משנה איפה, תמיד יש רפואה נהדרת. תמיד יש שם אנשי צוות שקמים עם אותה שליחות בבוקר ורוצים לעזור לנשים חולות. רק אל תחששו לבקש עזרה, כי תמיד יש מישהו שיענה”.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על ידי גב’ בר לוי על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.

שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD

חיים לצד המחלה

טיפול תומך מהצלחת

אצל מטופלים המתמודדים עם מחלת הסרטן, לתזונה תפקיד תומך חשוב מאוד: מהם המיתוסים הנפוצים, למה חשוב לאכול גם כשאין תיאבון ואיך תזונה מותאמת יכולה לסייע?

שתפו

אכילה נכונה בזמן טיפולים אונקולוגיים אינה עוסקת רק באיסורים, אלא בתמיכה אמיתית במטופלים: מהם המיתוסים הנפוצים, למה חשוב לאכול גם כשאין תיאבון ואיך תזונה מותאמת יכולה לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפול –התזונאית הקלינית גב’ חנה טלייסניק בהרצאה לחברי קבוצת ‘אימונו לחיים’.

‘אימונו’ לחיים’ היא קבוצת פייסבוק המספקת למטופלי אימונותרפיה ובני משפחותיהם מרחב תומך ובטוח, המוקדש לשיפור איכות החיים לצד קבלת הטיפולים. הקבוצה מאפשרת לחבריה לשתף בהתמודדויות והאתגרים המשותפים, לקבל מידע רלוונטי ועצות מעשיות. מבין הפעילויות השונות המתקיימות בקהילה, גם סדרת הרצאות מפי מומחים שונים, הזמינה לחברי הקבוצה הסגורה. במסגרת פעילות זו התארחה התזונאית הקלינית גב’ חנה טלייסניק, ראש צוות תזונה במרכז לרפואת סרטן על שם חוסידמן בשיבא תל השומר, בה שוחחה עם המשתתפים על נושא האוכל והתזונה במהלך הטיפולים האימונותרפיים.
אצל מטופלים המתמודדים עם מחלת הסרטן, לתזונה תפקיד תומך חשוב מאוד, והיא שמאפשרת במידה רבה את ההתנהלות התקינה של הטיפול, כך מסבירה טלייסניק, שמספרת כי יותר ממחצית ממטופליה עם מחלה ממאירה מגיעים לטיפול תזונה לאחר שירדו במשקלם באופן לא רצוני. ייעוץ תזונתי ניתן במרכזים הרפואיים או בקהילה, ומומלץ למטופלים אונקולוגיים בכל מקרה של ירידה לא רצונית של מעל חמישה אחוזים ממשקלם בתקופה קצרה. הירידה במשקל יכולה להביא לפגיעה במסת השריר, תהליך שמתרחש אומנם באופן טבעי החל מגיל 40 וכחלק מתהליך ההזדקנות, אך אצל מטופלים אונקולוגיים היא קשורה בסיבוכים בטיפולים האונקולוגיים, סיבוכים לאחר ניתוח ותמותה ללא קשר לשלב המחלה.

סרטן אוהב סוכר? בין מיתוס למציאות

את מרשם התזונה מומלץ לקבל מתזונאי או תזונאית קליניים שמתמחים באונקולוגיה, והוא ניתן על פי העדפות אישיות, רקע רפואי וסבילות אישית. כיוון שהתזונה תופסת חלק נכבד מאורח חיינו וקשורה בהרגלים, תרבות, חינוך ואפילו אידיאולוגיה, ומאחר שאנו חיים בעולם של דאטה בלתי נגמרת של המלצות רפואיות ומידע שנגיש לכל, השאלות שעולות במפגשים הללו הן מגוונות, וטלייסניק מבקשת לעשות קצת סדר. באופן כללי, מסבירה טלייסניק, במהלך הטיפולים מומלץ לדבוק בתזונה המבוססת על מזון גולמי בעיקר מהצומח, כמו פירות וירקות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וגרעינים, וכן מזונות עתירי חלבון כמו ביצים, מוצרי חלב, בשרים רזים ודגים. לעומת זאת מומלץ להפחית במוצרי בשר מעובד ובשר אדום וכן להפחית באלכוהול.
בעבר נהגו לחשוב כי על מטופלים אונקולוגיים להימנע באופן מוחלט מסוכר. אמונה זו נבעה ממחקר של זוכה פרס הנובל אוטו ורבורג, לפיו תאי הסרטן משתמשים בסוכר כמקור אנרגיה ועל כן ‘הסרטן אוהב סוכר’. אלא שלמעשה, מסבירה טלייסניק, אי אפשר להימנע באמת מסוכר באופן מוחלט, שכן הגוף שלנו מייצר סוכר גם מאבות מזון אחרים ובדמנו תמיד יש רמה מסוימת של סוכר. סוכר הוא גם המזון המועדף על המוח. עם זאת מומלץ להפחית במזונות עם תוספת סוכר או משקאות ממותקים, שהם בעלי ערך תזונתי נמוך בדרך כלל, דלי חלבון, ויטמינים ומינרלים וכן מעלים את הסיכון להשמנה, המהווה בעצמה גורם סיכון לסוגי סרטן שונים. טלייסניק ממליצה להעדיף מזונות גולמיים עתירי פחמימות, כמו דגנים מלאים וקטניות, המכילים ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון, המקושרים לבריאות טובה יותר.

איזו דיאטה הכי מומלצת?

ברחבי הרשת ישנן המלצות שונות לדיאטות המבוססות על הגבלה של מזונות, שלכאורה אמורות להטיב עם מטופלים אונקולוגיים, למשל תזונה קטגונית, טבעונית או צמחונית, פליאו או צום לסירוגין (אשר מעצם הגבלת חלון האכילה עלול להביא לצריכת מזון נמוכה יותר). אלא שטענות אלו אינן מבוססות מחקרית, ומחקרים שכן נעשו היו מעטים והתבססו על תרביות של תאים או חיות במעבדה.
למעשה, לא ניתן להסיק באופן חד משמעי כיצד גישות תזונתיות כאלו ואחרות משפיעות על התמודדות עם מחלה אונקולוגית. אדרבה, לא אחת דיאטות אלו אינן מכילות רכיבי תזונה חשובים שעלולים להחמיר מצבים של תת־תזונה ולפגוע במסת השריר. דיאטה קטוגנית, למשל, היא דיאטה המבוססת על מזונות כמו חמאה, שמנת, מיונז, שמנים וגבינות שמנות, שאוסרת על מזונות כמו לחם, פסטה, אורז, תפוח אדמה ועוד, ועל כן היא דיאטה עתירת שומן ודלה מאוד בפחמימות, שבה מקור האנרגיה של הגוף הוא השומן במקום הפחמימות. ההמלצה הקיימת היא לתזונה מגוונת המבוססת על מזונות גולמיים ולא מעובדים. מטופלים שהינם צמחונים או טבעוניים נדרשים לוודא שהדיאטה שלהם מספקת עבורם את כל מה שהגוף זקוק לו.

איך מתמודדים עם תופעות הלוואי?

התאמה תזונתית יכולה להקל גם על תופעות כמו חוסר תיאבון, בחילות, שינוי בטעם או שלשולים המלווים לטיפול האונקולוגי. בהרצאתה הציעה טלייסניק לחברי הקבוצה כמה טיפים מועילים להתמודדות עם תופעות לוואי אלו:

חוסר תיאבון: מומלץ להקפיד על ארוחות קטנות ולעיתים קרובות, כל שעתיים-שלוש. לדברי טלייסניק לא מומלץ לחכות שהרעב יגיע ואם עבר די זמן חשוב להקפיד לאכול משהו, כשגם ‘נשנושים’ נחשבים לארוחה. כדאי לבחור במזונות שמוגשים בצורה אסתטית ולאכול בצלחות קטנות כדי לייצר תחושת הצלחה.
ומה לשים על הצלחת? בכל ארוחה מומלץ לשלב מזון עשיר בחלבון, כמו ביצים, מוצרי חלב, עוף הודו, בשר, דגים, טופו וקטניות, ויש לפתוח את הארוחה ממזונות אלו, ואת התוספות או הירקות לשמור לסוף. מומלץ לשלב בארוחות גם מזונות בעלי צפיפות קלוריות גבוהה, כמו אבוקדו, שמן זית, טחינה, אגוזים וגרעינים, ואם זה יותר מדי אפשר לשלב גם גבינות בעלות אחוז שומן גבוה, חמאה, מיונז, שמנת חמוצה ואפילו מילקשייק, גלידה או עוגת גבינה. באשר לשתייה ממליצה טלייסניק לנסות לשתות בין הארוחות ולא לאכול ולשתות יחד, שכן כך ניתן לנצל את קיבולת הקיבה לאכילה. יש מקרים שבהם תינתן המלצה על ידי התזונאי או התזונאית להשלים את רכיבי התזונה בעזרת מזון ייעודי נוזלי או באבקה.

בחילות: כדי להקל על תופעת הבחילות כדאי להקפיד על אוורור בזמן הבישולים ולהימנע מריחות הבישול, ואם אפשר – לתת למישהו אחר להכין את האוכל. כדאי להיצמד למזונות בעלי טעם ניטרלי, שאינם מתובלים מאוד, בטמפרטורת חדר או טמפרטורה קרה, למשל טוסט עם גבינה צהובה, מרק עוף, יוגורט, גבינה לבנה, קרקרים, בייגלה או שקדים. גם לימון או מזונות בטעמי לימון או ג’ינג’ר יכולים לסייע להתמודדות עם הבחילות.
שלשולים: הפחתה של מזונות בעלי סיבים תזונתיים, כמו דגנים מלאים, קטניות, ירקות ופירות, אגוזים וגרעינים, עשויים להקל על תופעת שלשולים. טלייסניק ממליצה גם להפחית בירקות כמו כרוב, ברוקולי וכרוב ניצנים, שמגבירים תנועתיות במעי ולעיתים ייתכן כי יהיה צורך בהגבלה במוצרי חלב. לעומת זאת מוצרים דלי לקטוז, כמו יוגורט, גבינה לבנה, קוטג’ וגבינות קשות או מלוחות כן נסבלים היטב. במקרים שונים יהיה צורך בטיפול תרופתי כדי לאפשר שמירה על מצב תזונתי תקין.

בכל מקרה של התלבטות באשר לדיאטות כאלו ואחרות, מה מותר ומה אסור ואיך מתמודדים עם תופעות הלוואי, לא כדאי לוותר על התייעצות עם תזונאי או תזונאית קליניים המתמחים באונקולוגיה. באתר עמותת עתיד, עמותת הדיאטנים של ישראל, ניתן למצוא תזונאים ותזונאיות המתמחים.ות באונקולוגיה.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על ידי גב’ חנה טלייסניק על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.

שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD

IL-NON-01120

סרטן עור

מהמעבדה לקו החם: המסע המופלא של ד”ר חדוה גונן

March 17, 2025

Share this article

כיצד הפכה ביוכימאית שחלתה במלנומה מתקדמת למייסדת העמותה הישראלית לסרטני עור, המובילה מהפכה במודעות למחלה ומשמשת כאוזן קשבת לחולים?

סיפורה של ד”ר חדווה גונן מתחיל בפברואר 2013, כשהייתה בת 60, ביוכימאית ואשת מחקר שניהלה את מעבדת המחקר של פרופ’ אהרון צ’חנובר, חתן פרס נובל לכימיה. ארבע שנים קודם לכן התאלמנה, ועם שלושה ילדים בוגרים וקריירה מספקת, לא תיארה לעצמה את מה שעומד להתרחש; את השנים הבאות של חייה היא תעביר בין יבשות, כשהיא מגייסת את כל הידע, היכולות והקשרים שצברה לאורך השנים להתמודדות עם מחלה שמאיימת על חייה, ובתוך המאבק הפרטי שלה גם תקים עמותה לטובת חולים אחרים.

“זה התחיל מחום שנמשך חמישה ימים, שאחר כך התווספו אליו כאבים בצד ימין של הבטן. הייתה לי תחושה לא טובה”, מספרת גונן. בביקור אצל רופא, סטאז’ר צעיר החליט לשלוח אותה למיון מחשש לאבנים בדרכי המרה. “אני תמיד אומרת שעצם זה שדווקא הוא היה שם, עם חוסר הביטחון שלו, הוא בעצם הציל את חיי. במיון, בדיקת אולטרסאונד הצביעה על גידול בכבד, בטחול ובריאה. והתוצאות לא איחרו להגיע: מדובר במלנומה גרורתית. מלנומה? מלנומה מתחילה בנגע עור, ולא היה שום סימן חיצוני על גבי העור שהעלה חשד! לאחר שהתעשתתי, היה לי  ברור שאני צריכה להתחיל בטיפולים כמה שיותר מהר”.

באותה תקופה הטיפול במלנומה כלל כימותרפיה וכן תרופה ביולוגית. “זה טיפול קשה מאוד, כל שלושה שבועות הייתי צריכה להגיע לארבעה ימים לבית החולים לקבל את הטיפול, וסבלתי מתופעות לוואי, למשל כל הזמן הרגשתי שאני חולה בשפעת. נדרשתי לשישה סבבי טיפול, ואחרי הרביעי אמרתי לרופא – לא עוד. היה לי קשה מדי.  ביקשתי שיגיד לי אילו טיפולים יכולים לבוא בחשבון ואחרי ששללנו אפשרות נוספת הוא סיפר שייתכן כי ישנה אפשרות שלישית, ואם אחכה שלושה חודשים אולי אוכל להיכנס למחקר שיגיע לארץ שמערב טיפול חדש.”

למעשה כיום מדובר בטיפול סטנדרטי למלנומה, אלא שגונן פגשה בו כשהוא היה בשלבי מחקר ראשונים, ‘פאזה ראשונה,’ שעדיין לא התקיימו בארץ.

גונן מצאה שהניסוי נערך בשני מקומות בארצות הברית. היא טסה להתייעצות וקיבלה אישור להשתתף במחקר, ואז גם גילתה שיהיה עליה לעזוב את הארץ לשנתיים שלמות. “זה לא היה פשוט לעיכול, אבל הייתי בשלב שזו אני בלי בן זוג, הילדים גדולים ומקום העבודה שלי היה מאוד מאפשר. אז החלטתי שאני סוגרת את הבית וכבר באותו שבוע מצאתי דירה בניו יורק סמוך למרפאה.

עם הטיפול, מצבה הלך והשתפר, והתוצאות של בדיקות הדימות היו מעודדות מאוד. אחרי שנה וחצי התרופה אושרה בישראל, וגונן, שאומנם כבר הכירה חברים בניו יורק ולמדה ליהנות מהעיר, החליטה שהגיע הזמן לחזור ארצה ולהמשיך את הטיפול בישראל. לאחר כשנתיים וחצי כבר לא נותרה עדות לכל גרורה פעילה, ובנקודה זו החלה הסאגה השנייה של חייה – הקמת העמותה.
 

מחושך לאור – עמותת סרטן העור הישראלית קורמת עור וגידים

“כבר בתחילת הדרך, ניסיתי לברר עם הרופא אם יש עוד מטופלים כמוני שאולי אוכל לדבר איתם, כי הכרתי רק את הצד הקשה של המלנומה וחיפשתי גם סיפורים עם סוף טוב יותר, אבל הבקשה שלי לא קיבלה מענה, ובתקופה שבה גם המענה התרופתי היה מוגבל ועוד לא ידעו מתי יגיעו טיפולים טובים יותר, הרגשתי שאני הולכת בחשיכה מוחלטת”. במהלך הטיפולים בניו יורק, הבינה שהצורך במפגש עם מטופלים אחרים ושמיעת הסיפור שלהם לא היה רק שלה. “כנראה שהסיפור שלי עבר מפה לאוזן, והתחילו ליצור איתי קשר חולים אחרים שחיפשו אחר מידע על הטיפול שאני עוברת, על האפשרויות שישנן ומה צפוי להם. שמתי לב שזה לא רק עזר להם מאוד, לפחות כך אמרו לי, אלא שזה נתן לי הרגשה שאני נותנת בחזרה את מה שקיבלתי, שעכשיו יש לי הזדמנות להחזיר”.

כשגונן חזרה ארצה היא הוזמנה להרצות בהשקה של אחת מהתרופות שבהן טופלה, ובתום ההרצאה ביקשה מהמארגנים לברר כיצד היא מגיעה למטופלים אחרים. שם היא הכירה את רעיון עמותות החולים ואת העובדה כי בישראל אין עוד עמותה לחולי מלנומה, ועל כן החליטה להקים אחת בעצמה. “התחלתי לחלק פלאיירים במרפאות של מלנומה ובסמינרים ואירועים שונים של חברות התרופות, בהמשך בניתי אתר והמטופלים החלו להגיע. פתחתי גם קבוצה סגורה שבה אנשים יכולים לדבר, להתייעץ ולקבל טיפים. לאט לאט היא הלכה וגדלה והיום יש בה כבר מעל 1,000 משתתפים. אחרי שעברתי את השנה הראשונה, הגיע הזמן לארגן את כנס ההשקה. זה היה במרכז רבין ברמת אביב וזה היה מרגש בצורה בלתי רגילה, היו שם מעל מאה איש, מטופלים, צוותים רפואיים, כולם היו סקרנים לשמוע על העמותה”.

במשך השנים הפכה עמותת המלנומה ל’עמותה הישראלית לסרטני עור’, שמספקת מענה לכ־4,000 חולים במלנומה ובסרטני עור שאינם מלנומה דרך אתר האינטרנט, מדריך למטופל ושתי קבוצות נפרדות, לחולי מלנומה וסרטני עור שאינם מלנומה, בשנים הראשונות התמקדה העמותה בקהילה ובתמיכה והנגשת הידע, כולל הפעלת קו חם שעד היום גונן בעצמה היא שנותנת בו את המענה. ב־2020 החלה העמותה בקידום ביתר שאת מטרה נוספת של העמותה, והיא העלאת המודעות לסרטן העור ושינוי מדיניות. “עסקנו בנושא הזה בחמש השנים הראשונות של העמותה, קצת עבודה בפייסבוק, קצת עבודה פרלמנטרית, אבל זה היה בנגיעות קטנות. ב־2020 העזתי ומיניתי מנכ”לית, ענבל כהן־תובל, שהובילה את נושא העלאת המודעות לרמות הרבה יותר גבוהות. התחלנו בעבודה לוביסטית, העברנו את המסרים שלנו לוועדת הבריאות, הגענו למשרד הכלכלה, למוסד לבטיחות וגיהות ואפילו לשירות המטאורולוגי”. לאחרונה המשיכה כהן־תובל לתחומים חדשים בעולמות החברתיים וכיום מנכל”ית העמותה היא קרן ביתן שמש. קרן, מנכ”לית העמותה הגיעה אלינו ממכללת שנקר שבה הקימה את דקאנט הסטודנטים המשמש כגורם מרכזי בתמיכה וברווחת הסטודנטים לאורך לימודיהם. ניסיונה בתמיכה, רווחה, מעורבות חברתית בקהילה וקשריה עם שותפים עשוי לעזור לעמותה. 

בשנתיים האחרונות מקדמת העמותה הישראלית לסרטן העור יחד עם גופים נוספים את התוכנית הלאומית למניעת סרטן העור. העמותה מקיימת ימי מודעות בחברות ובארגונים ואף פיתחה לומדה בשיתוף המוסד לבטיחות וגיהות עבור עובדים החשופים לשמש. בקרוב תצא לומדה גם לחיילי צה”ל וכוחות הבטחון. העמותה מקיימת הרצאות ברחבי הארץ וגם באופן מקוון באתר, מקדמת חוק נגד מוצרי שמן שיזוף או הוספת אזהרה על תווית המוצרים ומפעילה את תוכנית ‘בדיקה ניידת’, הכוללת הגעה לחברות וארגונים בליווי רופא.ת עור לבדיקה מקיפה של הגוף. “כל שנה כ־2,000 עובדים שמבצעים את הבדיקה גם חוזרים לביתם ומעודדים את בני הזוג והחברים לבצע בדיקה. מסתבר שכ־80% מכל מי שעבר את הבדיקה לא ידע שהיא קיימת. החלום שלנו הוא להרחיב עוד את הבדיקות, בעיקר בקרב קשישים בבתי אבות, דיור מוגן ומעונות יום, שכן אחד מכל חמישה קשישים יחלה בסרטן עור מסוג שאינו מלנומה” מספרת גונן.

לצד כל הפעילות הפרלמנטרית, העמותה הישראלית לסרטן העור משמשת כאוזן הקשבת של חולים שמתמודדים עם סרטן עור, מספקת להם את כל המידע שהם צריכים שעשוי לסייע להם בניהול המחלה, ואם תתקשרו לקו החם, תענה לכם ד”ר גונן בעצמה ותסייע לכם לעבור את המסע.

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי ד”ר חדוה גונן על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD. 
IL-NON-00940

לכניסה לעמוד העמותה: העמותה הישראלית לסרטן העור | כאן בשביל כל מטופלי מלנומה של העור