סרטן שלפוחית השתן

 סרטן שלפוחית השתן: מה חשוב לדעת על האבחון וההתמודדות

מהם שלבי האבחון של סרטן שלפוחית השתן, אילו טיפולים קיימים, ואיך נקבעת תכנית הטיפול המתאימה לכל מטופל.

שתפו

סרטן שלפוחית השתן מאובחן באמצעות מספר בדיקות. בין היתר, הרופא המטפל יתשאל אודות קיומם של גורמים המעודדים סרטן שלפוחית השתן (עישון, חשיפה תעסוקתית וכו’). בנוסף, תידרש גם הערכה שתבוצע בשיתוף פעולה עם צוות רפואי (רדיולוג, אורולוג, פתולוג).

• בדיקת שתן:
  • בדיקה ציטובקטריולוגית של השתן משמשת לאישור נוכחות דם בשתן, לחיפוש נוכחות תאי גידול וזיהום אפשרי בדרכי השתן, שעלול להסביר את הדימום.
  •  בדיקה ציטולוגית של השתן מחפשת נוכחות של תאים סרטניים בשתן. עם זאת, גם בהיעדר תאים סרטניים, אבחון סרטן שלפוחית השתן אינו נשלל ונדרשות בדיקות נוספות, אם החשד נותר.

• אולטרסאונד של מערכת השתן:
  אולטרסאונד בטני-אגני בוחן את שלפוחית השתן, הכליות ודרכי השתן ומאפשר  ויכול לסייע בזיהוי ממצאים חשודים בדופן שלפוחית השתן.
  
• ציסטוסקופיה:
  מבוצעת באמצעות צינור גמיש המצויד במצלמה זעירה. הצינור מוחדר לשופכה כדי לחקור את פניםשלפוחית השתן. הציסטוסקופיה, המבוצעת בהרדמה מקומית, מאפשרת לאתר את הגידול, לקבוע את גודלו ומראהו.
  
• בדיקה פתולוגית:
  הדגימה הפתולוגית (ביופסיה) נבדקת במיקרוסקופ כדי לזהות חריגות אפשריות בתאים. בדיקה זו מבהירה את סוג הגידול, השלב שלו והדרגה שלו, ועל פיה ייקבע הטיפול המתאים ביותר.

אסטרטגיות טיפוליות

כאשר מאובחן סרטן שלפוחית השתן, הרופא המטפל או האורולוג עשוי להפנות את החולה לאונקולוג המתמחה בהתאם לסוג הסרטן. הטיפול הופך יותר ויותר מותאם אישית הודות לגיוון האסטרטגיות הטיפוליות. משתמשים במספר סוגי טיפולים, לבד או בשילוב, לטיפול בסרטן שלפוחית השתן.
הבחירה בטיפול המתאים נעשית על ידי מספר רופאים במהלך ישיבת צוות המורכב מרופאים בהתמחויות שונות. ההחלטה הסופית לגבי הטיפול שיש לעבור מתחשבת בדעתו של המטופל ודורשת את הסכמתו.
טיפולים הניתנים לפני ניתוח נקראים טיפולים ניאו-אדג’ובנטיים, בעוד שאלה הניתנים לאחר הניתוח נקראים טיפולים אדג’ובנטיים.

ניתוח

אחד הטיפולים המקובלים בגידולי שלפוחית השתן הוא הליך הנקרא TURBT (Trans Urithral Resection of Bladder Tumor). זהו ניתוח שמטרתו לכרות רק גידול מקומי שלא חדר את שריר שלפוחית השתן. אם לאחר הכריתה מתברר שמדובר בגידול שכן חדר לשריר דופן השלפוחית, ייתכן שיהיה צורך בניתוח נוסף להסרה מלאה של שלפוחית השתן.
הניתוח משולב לעתים קרובות עם טיפולים נוספים, כגון:

• רדיותרפיה, שהיא טיפול מקומי בסרטן.
• טיפולים תרופתיים, כמו כימותרפיה ואימונותרפיה. מדובר בטיפול סיסטמי, כלומר טיפול הפועל בכל הגוף, כולל נגד תאים סרטניים שלא ניתן לזהות בבדיקות שבוצעו במהלך האבחון.

במהלך ניתוח זה מבוצעת גם הטיית שתן כדי לאפשר את פינוי השתן מהגוף. קיימות מספר חלופות להטיית שתן, עם סטומה או בלעדיה. החלופה המתאימה תיקבע יחד עם הרופא המטפל.

כימותרפיה

כימותרפיה, היא טיפול תרופתי בסרטן. מטרתה להשמיד תאים סרטניים בכל הגוף, גם כאלה שלא זוהו בבדיקות הדמיה, או לעכב את התרבותם.
כימותרפיה ניתנת לעיתים כתוספת לניתוח, לפניו או אחריו, ולעיתים גם כטיפול יחיד. ברוב המקרים היא ניתנת בעירוי לווריד. הטיפול עשוי להינתן במשך יום אחד או יותר. מספר המחזורים, אופן המתן ומשך האשפוז נקבעים לפי סוג התרופה ולפי מצבו של כל מטופל. לכל תרופת כימותרפיה עלולות להיות תופעות לוואי שונות. בין תופעות הלוואי האפשריות: בחילות, הקאות, דלקת או כיבים בפה, שלשול או עצירות, נשירת שיער זמנית, עייפות וירידה בספירות הדם.

רדיותרפיה 

רדיותרפיה (קרינה) היא טיפול מקומי בסרטן שמטרתו להרוס תאים סרטניים באמצעות קרניים המופקות על ידי מכשיר הנקרא מאיץ חלקיקים. קרניים אלו ממוקדות על הגידול ולעיתים על בלוטות הלימפה הקרובות לאיבר הנגוע. סוגים שונים של קרניים משמשים בהתאם לאזור המטופל. כאשר היא אינה משמשת לבדה אלא בשילוב עם כימותרפיה, מדובר אז בכימו-קרינה.

אימונותרפיה

אימונותרפיה היא טיפול תרופתי שמסייע למערכת החיסון לזהות את תאי הסרטן ולפעול נגדם. באופן רגיל, למערכת החיסון יש מנגנוני בקרה שמונעים ממנה לתקוף תאים בריאים. לעיתים תאי סרטן שלפוחית השתן מנצלים את המנגנונים האלה כדי “להסתתר” מפני מערכת החיסון. התרופות האימונותרפיות חוסמות את מנגנוני ההסוואה האלה, וכך מאפשרות לתאי מערכת החיסון, ובהם תאי T, לזהות את תאי הסרטן ולתקוף אותם. חלק מהטיפולים האימונותרפיים פועלים על חלבוני בקרה של מערכת החיסון. בניגוד לכימותרפיה, שאמורה לפגוע ישירות בתאים הסרטניים, אימונותרפיה פועלת בדרך אחרת: היא  מאפשרת למערכת החיסון של הגוף לזהות את תאי הסרטן ולהילחם בהם בעצמה.

טיפול מכוון מטרה (Targeted Therapy)

מדובר בטיפול תרופתי המכוון לשינויים מסוימים בתאי הגידול, ולכן מתאים רק לחלק מהמטופלים. כדי לבדוק אם הטיפול מתאים, ייתכן שיהיה צורך לבצע בדיקות מיוחדות על רקמת הגידול. מטרת הטיפול היא לעכב את צמיחת התאים הסרטניים בצורה ממוקדת יותר, ולעיתים הוא ניתן במחלה מתקדמת או לאחר טיפולים קודמים.

כיום נהוג לשלב טיפולים הפועלים במנגנונים שונים, על מנת לשפר את יעילות הטיפול ולקבל תגובות ממושכות יותר ואף ריפוי. בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בתחום הסרטן שלפוחית השתן, שהביאה להופעתם של טיפולים חדשים ומשלבים חדשים המאפשרים הארכה משמעותית של תוחלת החיים.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על סמך המידע המפורסם במשרד הבריאות וסקירה ספרותית בתחום, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלוונטיים. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.

סרטן שלפוחית השתן

מהו סרטן שלפוחית השתן ומהם הסימנים שכדאי להכיר?

מהם הסימנים שחשוב להכיר בסרטן שלפוחית השתן, ומתי כדאי לפנות לבדיקה? מידע שיכול לעזור לזהות מוקדם ולפעול בזמן.

Share this article

סרטן שלפוחית השתן הוא הסרטן החמישי בשכיחותו בישראל עם כ-1800 חולים מאובחנים חדשים בשנה. סרטן זה שכיח פי 4 בערך בגברים מאשר בנשים.
הגיל הממוצע בעת האבחון של סרטן שלפוחית השתן הוא 71 שנים בגברים ו-72 שנים בנשים.

מהו סרטן שלפוחית השתן?

שלפוחית השתן משמשת לאחסון שתן ולפינויו מהגוף. היא חלק ממערכת השתן, הכוללת: כליות, שופכנים, שלפוחית השתן ושופכה. סרטן שלפוחית השתן הוא מחלה של התאים המרפדים את פנים שלפוחית השתן הנקראת רירית שלפוחית השתן. לעיתים, חלק מהתאים המרפדים את פנים שלפוחית השתן מתחילים להשתנות: הם מתרבים בצורה לא מסודרת ובמהירות רבה, ויוצרים בהדרגה גידול ממאיר.

מהם סוגי סרטן שלפוחית השתן השונים?

קיימים שני סוגים של גידולי שלפוחית השתן:

• גידולי שלפוחית השתן שאינם חודרים לשריר (NMIBC), הם גידולים שטחיים המהווים כ-80% מהמקרים. גידול שאינו חודר יכול להיות יחיד או מרובה. כ-20% מהם מתקדמים לגידול חודר שריר.
  
• גידולי שלפוחית השתן החודרים לשריר (MIBC), נחשבים למורכבים יותר, משום שהם חודרים לרקמת השריר של שלפוחית השתן ועלולים להתפשט לאזורים נוספים בגוף כגרורות, בעיקר בבלוטות הלימפה, בעצמות, בריאות או בכבד.

גורמי הסיכון לסרטן שלפוחית השתן

הגורמים העלולים להגביר את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן כוללים:

עישון

חשיפה לחומרים בסביבת העבודה

דלקות בדרכי השתן

גורמים גנטיים

גיל ומין

• עישון הוא גורם הסיכון מספר 1 לסרטן שלפוחית השתן. למעשנים קיים סיכון גבוה פי 3 עד 5 לפתח סרטן שלפוחית השתן בהשוואה ללא מעשנים.
  
• חשיפה לחומרים מסוימים המשמשים בסביבה המקצועית וידועים כמעליםאת הסיכון לסרטן שלפוחית השתן: תרכובות כימיות המשמשות בחומרי הדברה, חומרים פלסטיים הנמצאים בתעשיית הגומי ובטבק. וכן חומרים המשמשים בתעשיית הזפת, הצמיגים או הטקסטיל.
  
• זיהומים חוזרים בדרכי השתן (דלקות שלפוחית השתן) שלא טופלו כראוי יכולים גם הם להגביר את הסיכון, במיוחד אצל נשים.
  
• שינויים תורשתיים ב-DNA  (גנטיים). לדוגמה, תסמונת לינץ’, שהיא סרטן מעי גס תורשתי שאינו פוליפוזי, קשורה להתפתחות סרטן שלפוחית השתן ומהווה כ־5% ממקרי הסרטן מסוג זה.
  
• מין וגיל הם בין הגורמים הקשורים לסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן. גברים חולים במחלה בשכיחות גבוהה יותר. הוצעו מספר הסברים לכך, בהם הבדלים בשיעורי העישון, חשיפה לחומרים מסוימים בסביבות עבודה, גורמים הורמונליים והשפעות של כרומוזומי המין. הפער בין המינים קיים בכל גיל בעת האבחון. סרטן שלפוחית השתן מופיע בעיקר באוכלוסייה המבוגרת: יותר מ־90% מהמקרים מאובחנים אחרי גיל 55.

תסמיני סרטן שלפוחית השתן

ב-80-90% מהמקרים, התסמין הראשון של סרטן שלפוחית השתן הוא נוכחות של דם גלוי בשתן, הנקרא המטוריה. בכ-20% מהמקרים, החולה מתלונן גם על כאב בעת הטלת שתן, צורך תכוף להטיל שתן, תחושות צריבה או כאבים בגב התחתון. עם זאת, תסמינים אלה עלולים להופיע גם במקרה של זיהומים בדרכי השתן, השכיחים הרבה יותר מסרטן שלפוחית השתן.

בכל מקרה, חשוב לפנות לרופא המטפל בנוכחות כל המטוריה (ללא קשר לאופייה) או הפרעות בהטלת שתן. אכן, במקרה של סרטן שלפוחית השתן, גילוי מוקדם של המחלה עשוי להגדיל משמעותית את סיכויי הריפוי.

למרות שלא תמיד ניתן למנוע את המחלה, אפשר להפחית את הסיכון באמצעות הימנעות מעישון והקפדה על אמצעי הגנה מתאימים בעת חשיפה לחומרים מסוימים. חשוב גם להיות קשובים לגוף ולפנות לבדיקה רפואית אם מופיעים סימנים כמו דם בשתן או שינוי במתן השתן. מודעות ותשומת לב לגוף יכולות לעשות הבדל.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על סמך המידע המפורסם במשרד הבריאות וסקירה ספרותית בתחום, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלוונטיים. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.

סרטן ראש וצוואר

סרטן ראש וצוואר: מהאבחון ועד השיקום

שתפו

מהם הסימנים שלא כדאי להתעלם מהם, איך נקבעת תוכנית הטיפול ומה ההבדל בין סוגי הסרטן באזור הראש והצוואר – המדריך שיעזור במסע בהתמודדות עם סרטן ראש וצוואר

סרטן ראש וצוואר הוא שם כולל למספר סוגי סרטן שמתפתחים באזור הפה, הגרון, הלוע, בסינוסים (מערות האף וחללים נוספים באזור הפנים) ובאזורים אחרים בראש ובצוואר. ברוב המקרים מדובר בסרטן שמקורו בתאים העוטפים את הרקמות הריריות של הגוף, המכונה ‘קרצינומה של תאי קשקש של הראש והצוואר’ או בקיצור HNSCC (Head and Neck Small Cell Carcinoma).

מדי שנה מאובחנים בישראל יותר מ־600 מקרים חדשים של סרטן באזורי הראש והצוואר, והם שכיחים יותר בגברים מנשים ובמבוגרים מעל גיל 50. הגורמים העיקריים לסרטני ראש צוואר הם עישון וצריכת אלכוהול, זיהום של נגיף הפפילומה האנושי (HPV), חשיפה לשמש וחשיפה ממושכת לחומרים כמו אבק, עץ או אסבסט, המכונה ‘חשיפה תעסוקתית’. סרטני ראש צוואר יכולים גם להתפתח במצבים של דיכוי חיסוני, תזונה דלה וזיהום של נגיף EBV או הפטיטיס C.

איך מאבחנים?

הבדיקה הראשונית בדרך כלל תעשה לאחר שהמטופל פיתח תסמינים כלשהם כמו: כאב גרון, נפיחות, פצע או כאב בחלל הפה ועוד, ותכלול תשאול של ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית של המטופל.ת. והרגלי עישון או שתיית אלכוהול, שכאמור מהווים גורמי סיכון עיקריים לסרטנים אלו, לקיחת מדדים פיזיולוגים כמו גובה, משקל, חום גוף וכיוצא באלה, בדיקה במישוש של אזור הפנים והגרון ובחינת הפה והגרון במעין טלסקופ גמיש.

במקרה של חשד, המטופל או המטופלת יתבקשו לגשת למספר בדיקות נוספות שיסייעו באיתור המחלה, קביעת סוג המחלה ותכנון הטיפול. בדיקות הדמיה, כמו CT, אולטרסאונד ו־MRI עם או בלי חומר ניגוד (חומר שניתן דרך הפה או הווריד לפני הטיפול ונועד לשפר את איכות תמונות ההדמיה), יציגו את מראה הנגע החשוד או הגידול הראשוני, אם ישנו, או את המקום שממנו הסרטן התחיל. במקרים של חשד שמא המחלה שלחה גרורות לאזורים אחרים בגוף, בדיקת PET-CT  תוכל להציג היכן הן נמצאות ותספק מידע על קצב גדילת תאי הסרטן. לעיתים צילום רנטגן פנורמי של השיניים, שמבוצע על ידי רופאי שיניים או מנתחי פה ולסת, מספקים תמונה של הפה כולו, כולל שיניים, לסתות עליונות ותחתונות ומבנים ורקמות סובבים. במקרים שונים, כמו חשד לסרטן גרון, יתכן שימוש במכשירים רפואיים המיועדים להדמיית הגרון, מיתרי הקול והלוע כמו אנדוסקופיה, לרינגוסקופיה ונזולרינגוסקופיה.

חלק חשוב באבחון סרטני ראש צוואר, כמו במחלות סרטן אחרות היא בדיקת ביופסיה – בדיקה שבה נלקחת דגימה של רקמת גידול בשיטות שונות, כמו שאיבה של מחט דקה ולעיתים בהנחיה של אולטרסאונד או CT. הרקמה שנלקחה הנבחנת על ידי רופא פתולוג תחת מיקרוסקופ, ויכולה לתת מידע על גודל התאים, המראה הכללי שלהם וסוג הגידול, האם ישנן מוטציות גנטיות בגידול, נוכחות של חלבונים שונים (שעשויה להשפיע על יעילות של הטיפול) או האם ישנם מאפיינים מולקולריים אחרים. במקרים של סרטן גרון, תיבדק נוכחות של חלבון בשם P16, שיכול להצביע על נוכחות של נגיף HPV – הגורם העיקרי לקרצינומה של תאי קשקש בגרון (אורופרינקס), ובמיוחד סרטן השקדים ובסיס הלשון. לעומת זאת נגיף אפשטיין־בר (EBV) הוא נגיף נפוץ הקשור לרוב סוגי סרטן האף והלוע וניתן יהיה לאתר אותו גם כן כמאפיין מולקולרי של רקמת הגידול. בדיקות נוספות, כמו בדיקות שמיעה, הערכת דיבור ובליעה, בדיקות שיניים שונות, בדיקות דם ועוד יידרשו לצורך התאמת הטיפולים ולבדיקת תגובת הסרטן לטיפולים.

איך מטפלים?

חלק מתהליך האבחון קובע גם את שלב המחלה, המשפיע על אופן הטיפול. שלב המחלה מתאר את גודל ומיקום הגידול הראשוני, האם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה והאם ישנן גרורות מרוחקות: בשלב 1 ו־2 המחלה מוגדרת כמחלה מוקדמת, שבה הגידול לרוב קטן מארבעה סנטימטרים ולרוב באתר יחיד וללא מעורבות של בלוטות לימפה. כשליש מהחולים מאובחנים בשלב זה. יותר ממחצית מהחולים מאובחנים בשלבים של מחלה מתקדמת מקומית, שלבים 3, 4a ו־4b, שבהם הגידול גדול יותר ולעיתים כבר התפשט לאזורים סמוכים או לבלוטות לימפה. יתר החולים מאובחנים בשלב 4c של המחלה, אז מדובר במחלה גרורתית.

אופן הטיפול במחלה וסיכויי ההחלמה משתנים בין מטופלים ייקבעו על ידי הרופא המטפל ותלויים בכמה גורמים: שלב המחלה בזמן האבחון, סוג הגידול, מצב הבריאות הכללי, נוכחות של נגיף HPV (העשויה לנבא תגובה טובה יותר לטיפול) וכן שינויים מולקולריים אחרים.

בעבר, עיקר הטיפול בסרטני ראש צוואר נשען על שלושה כלים: ניתוח להסרת הגידול ולעיתים גם בלוטות לימפה; קרינה שנועדה להרוג את תאי הסרטן אם נותרו לאחר ניתוח או להקטין הגידול לפני ניתוח או כשלא ניתן לנתח (שלרוב נמשכת כשישה עד שבעה שבועות, חמישה ימים בשבוע, בטיפול שאורך דקות ספורות); וטיפול בכימותרפיה, טיפול סיסטמי (מערכתי) הפועל בכל הגוף ונועד לפגוע בתאי הסרטן אך פוגע גם בתאי גוף אחרים הנוטים לחלוקה מהירה. בעשורים האחרונים חלה התפתחות בתחום ולטיפולים הסיסטמיים נוספה האימונותרפיה, טיפול שמפעיל את מערכת החיסון של הגוף כדי להילחם בתאים הסרטניים.

ברוב המקרים הטיפול במחלה מוקדמת יהיה טיפול מקומי (באמצעות ניתוח או קרינה ולעיתים ניתוח שלאחריו קרינה). במקרים אלו סיכויי ההחלמה יהיו בדרך כלל גבוהים מאוד. עם זאת במקרים כמו סרטן בלוע האף כמעט ולא מטפלים בניתוח שכן המיקום אינו נגיש לניתוח, וכן בסרטן בגרון במחלה חוזרת לעיתים תהיה העדפה להימנע מניתוח כדי לשמר יכולות דיבור ובליעה, ובמקום בוחרים בטיפול משולב של קרינה וכימותרפיה. לעומת זאת בניתוח בסרטן חלל הפה ניתוח הוא טיפול מועדף, לעיתים גם בשלבים מתקדמים של המחלה.

במחלה מתקדמת מקומית הטיפול יהיה טיפול המשלב טיפול מקומי (אם ניתן, ניתוח שלאחריו קרינה ואם לא – רק קרינה) וטיפול תרופתי סיסטמי כמו כימותרפיה או אימונותרפיה. לעיתים נותנים טיפול אימונותרפי עוד לפני הניתוח (טיפול ניאו־אדג’ובנטי) כדי לשפר את התוצאות הניתוחיות והטיפוליות. במחלה גרורתית, במרבית המכרעת של המקרים הטיפול יהיה טיפול סיסטמי בלבד. הרופא המטפל יציע את אסטרטגית הטיפול המועדפת עבור המטופל.ת, באופן אידיאלי לאחר התייעצות עם צוות רב תחומי הכולל אונקולוג, מנתח, פתולוג ומקצועות תומכים אחרים.

איך נראים החיים לצד המחלה?

לגידולי ראש וצוואר ולטיפולים השונים ישנה השפעה רבה על יכולתו של אדם לתפקד, למשל ללעוס, לבלוע, לדבר ואפילו לנשום. הם יכולים גם להשפיע על הטעם, הריח, השמיעה, על צליל הקול או המראה.
בצוות הטיפול של סרטני ראש צוואר עוסקים כמה וכמה מומחים  מתחומי התמחות שונים שמטרתם לא רק לטפל במחלה – אלא גם לשמור ככל האפשר על איכות החיים: רופאי אף אוזן גרון, אונקולוגים, בפרט אונקולוגיים דנטליים, מנתחי ראש וצוואר וצוותי שיקום מתחום הפיזיותרפיה, טיפול בדיבור, ניהול כאב, תזונאים וכיוצא באלה.

לכל אחד מהאספקטים בטיפול ישנם תופעות לוואי ייחודיות, שמקבלות מענה ככל הניתן. כך למשל ניתוחים עשויים להביא לפגיעה בתפקודים בסיסיים על פי האזור המנותח, כמו דיבור, בליעה, נשימה ולעיתים לעיסה. יתכן שינוי במראה הפנים והצוואר ולעיתים יהיה צורך בכריתת בלוטות לימפה בצוואר, פגיעה עצבית או צורך בשחזור רקמות. תופעות אלו ידועות והצוות המטפל פועל כדי לתת להן את המענה המיטבי ולמנוע אותן במידת האפשר, למשל דרך ניתוחים משחזרים וטיפולים שיקומיים, כמו טיפול אצל קלינאי תקשורת לשיקום יכולות דיבור ובליעה או טיפולי פיזיותרפיה, ליווי תזונתי צמוד וטיפול רב־תחומי לשיפור תפקוד ואיכות חיים.

קרינה עשויה להביא לתופעות לוואי כמו כאבים ורגישות בפה ובגרון, יובש בפה, ירידה או שינוי בטעם, קושי בבליעה ועור מגורה (דמוי כוויות שמש). הרופא המקרין פועל להתאים את הטיפול הקרינתי באופן מדויק כדי להפחית את הפגיעה ברקמות הבריאות. תופעות לוואי נוספות שיכולות להתפתח בעקבות המחלה או הטיפולים הן עייפות, שלשול או עצירות, אובדן תיאבון, אנמיה, פגיעה בחוש הריח, דימומים מהאף וגודש ועוד. הטיפול התומך כולל גם מעקב רפואי שבועי במהלך הטיפול, טיפול שיניים לפני ואחרי הקרינה, תמיכה תזונתית וטיפולים להקלה על התסמינים השונים.

סרטני ראש צוואר הם מחלות מורכבות, לא רק בשל אופי הטיפול אלא גם בשל ההשפעה האפשרית על תפקודים יום־יומיים. עם זאת אבחון מוקדם, התאמה מדויקת של הטיפול  וליווי של צוות רב־תחומי יכולים לשפר את ההתמודדות עם המחלה ולסייע בשמירה על איכות חיים לאורך הדרך.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על סמך המידע המפורסם במשרד הבריאות וסקירה ספרותית בתחום, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.

סרטן שלפוחית השתן

כשהפכתי להיות העוגן של אבא שלי

בריאיון אישי, א׳ מספרת איך הפכה לעוגן של אביה החולה: ליווי לטיפולים, תיווך מול המערכת, התמודדות רגשית – ולמה חמלה עצמית היא הכרחית.

שתפו

א’, המטפלת בשנים האחרונות באביה החולה בסרטן גרורתי של שלפוחית השתן, מספרת את הסיפור שלה, על תפקידה המורכב אך המשמעותי כקרגיבר ( Caregiver) החל מקבלת החלטות רפואיות, דרך ניהול הטיפול היום־יומי ועד הקשר החדש שנוצר עם אבא שלה – ולמה חשוב לבקש עזרה בעת הצורך.

קרגיבר הוא אדם המשמש כמטפל של בן/בת משפחה חולה, הנדרש לעיתים למעורבות בבדיקות, טיפולים והחלטות רפואיות מורכבות. א’ היא כזו: בת יחידה שמלווה את אביה החולה. בריאיון היא מתארת את האחריות, האתגרים שניצבים בפניה ומשתפת במה שלמדה בדרך על עזרה, גבולות וחמלה.

“ההורים שלי, שניהם בעשור התשיעי לחייהם, כבר שנים לא בקו הבריאות, ותמיד היה זה התפקיד שלי לדאוג להם. אבא, היום בן 86, עבר לפני שש וחצי שנים אירוע מוחי ומאז חלה הידרדרות קוגניטיבית. אחרי שנתיים התגלה אצלו ממצא סרטני מקומי והוא אובחן בסרטן שלפוחית השתן”, מספרת א’.

“אחרי בדיקת PET-CT שיצאה תקינה וההבנה שלא מדובר במחלה אגרסיבית, בחרנו בהליך של TURBT (כריתה אנדוסקופית של גידול בשלפוחית השתן). שמחנו לשמוע שהצליחו להוציא את כל הגידול והאיזור נראה נקי לגמרי. יום אחד מצאתי את אבא שלי במצב מבולבל מהרגיל. לקחתי אותו למרפאה כדי לוודא שהכול בסדר, ואחרי מספר בדיקות, וגם צילום חזה, נמצאו נגעים חשודים. בבדיקת PET-CT נמצאו גרורות מרובות. זה הפתיע אותי מאוד, לפני רגע אמרו לנו שהכול נראה היה נקי. בחודש הראשון לאחר אבחון הגרורות אבא נדרש שוב ושוב לאשפוזים חוזרים על רקע זיהומים ואי אפשר היה להתחיל בטיפול. הוא הלך ונחלש במהירות, התיאבון שלו נפגע בגלל שחוש הטעם נפגע ותוך זמן קצר אבא השיל 15 קילוגרמים ממשקלו. לאור המצב, הוחלט על שינוי בטיפול ואבא החל טיפול באימונותרפיה. לשמחתי, הוא מגיב טוב.”

איפה את מרגישה שהנוכחות שלך משפיעה?

“יש להבין שמרבית חולי הסרטן, וזה רלוונטי לכל גיל, זקוקים לתמיכה וליווי, על אחת כמה וכמה כשהחולים הם מבוגרים, עם מחלות רקע ולא פעם שרויים במתח – מאוד קשה להם לנהל את המחלה של עצמם. יש חולים שמרגישים לבד בתהליך שהם עוברים והתמיכה הופכת למשמעותית מאד. הליווי במקרה שלי לא מסתכם רק בעזרה בקבלת החלטות, שהן כשלעצמן נושאות משקל רגשי רב ומעמסה גדולה, אלא הרבה מעבר. אין לי שעות מוגדרות, אני מלווה לטיפולים, קובעת תורים, מתמודדת עם עניינים לוגיסטיים מורכבים שאבא שלי לא תמיד מסוגל לעשות עבור עצמו, בטח שלא במצב הקשה פיזי ורגשית שהוא נמצא בו. “

מבחינתי כקרגיבר הפכתי להיות העוגן של אבא שלי. לפעמים, זו שצריכה לתווך את הכאב שלו, לשמש כדוברת ולוודא שמבצעים עבורו את כל בדיקות דם הנדרשות לפני כל טיפול, לדעת כיצד להכין אותו לקראת הטיפול, להזמין הסעה או אמבולנס כשהוא לא נייד. אלו דברים לוגיסטיים שעבורי אינם פשוטים.

איך נראה היום־יום שלך?

“בבוקר אני דואגת להתעדכן מול המטפלת של אבא במדדי הלחץ דם והסוכר ומוודאת שהכול תקין. חשוב לי שאבא יקפיד לאכול ולכן מרבית השיחות אליו במהלך היום,יהיו סביב האוכל וניסיונות שלי לשכנע אותו לאכול. לשמחתי אני גרה סמוך לבניין של אבא שלי ובערב תמיד מגיעה לביקור. אחת לשלושה שבועות אני לוקחת אותו לבית החולים לקבל את הטיפול. אני נעזרת במלווה שירים את אבא לרכב ויוריד אותו, כי אחרת זה בלתי אפשרי”.

איך את מצליחה לעשות את כל זה לבד?

“נעזרת כמה שיותר. כאם חד־הורית תמיד נהגתי להמליץ לאימהות יחידניות טריות לקבל כמה שיותר עזרה. לאורך הדרך הבנתי שההמלצה הזו חשובה גם לאלו שמטפלים בהוריהם.

מניסיוני, הקרגיבר עצמו זקוק  לתמיכה וחשוב לנסות לקבל כמה שיותר עזרה. למי שיכול להיעזר גם בבני המשפחה, זה מבורך – שתפו גם את האחים והאחיות, אם מתאפשר אל תהססו לקבל גם עזרה בתשלום (העזרו גם בעמותות השונות וכמובן בדקו את הזכויות המגיעות לכם בביטוח לאומי).

לצערי, לא הצלחתי למצוא עמותת חולים שמסייעת בסרטן שלפוחית השתן אבל יש את עמותת CareGivers שמאוד עזרה לי ומחזיקה בהרבה ידע ואפשרויות לסייע, אם זה באמצעות מתנדבים, בהיבט של סיוע כלכלי, בעזרה בירוקרטית וכיוצא באלה. דרך העמותה נפגשתי עם עובדת סוציאלית מטעם העירייה, שבמספר מפגשים עזרה לי מאוד והעניקה לי את התמיכה שהייתי זקוקה לה. במהלך הזמן הבנתי שכדי להצליח להתמודד עם כל העומס, אני מוכרחה לטפל גם בעצמי ומבחינתי זה משהו שמוכרחים להכניס לרשימת המשימות הקבועות-  אם זו פעילות גופנית, מדיטציה, הליכה בטבע או חוגים – כל מה שיכול להטיב עם הגוף והנפש”.

הטיפול באבא משפיע על הקשר בינכם?

“מצד אחד אבא שלי ואני מאוד מחוברים, אך משהו באישיות משתנה עם הירידה בזיכרון ועם חוסר היכולת לעשות דברים בסיסיים. יש כאן היפוך תפקידים, הוא הפך לילד ואני להורה. מצד שני, בגלל שאנחנו קרובים, אבא מרגיש איתי הכי בטוח. מבחינתו אני היחידה שהוא סומך עליה ולכל דבר שמציעים לו הוא עונה: ‘ תשאלו את הבת שלי ‘. הוא יודע שאני שם לטובתו, והשיקולים שלי הם לא לנוחות שלי אלא נטו עבורו, כדי לעזור לו”.

מה התפקיד הזה לימד אותך על עצמך?

“למדתי שיש לי יכולות, שאני חזקה, שאני מצליחה לא ליפול ולהישבר בתוך המסע הזה אני מצליחה להיות שם עבורו, לתפקד, לעבוד וגם להיות אמא. לדעתי, קרגיבר הוא בין התפקידים החשובים והמתגמלים ביותר שיש לאדם לבצע. בסוף אם אביט לאחור ואשאל איפה הייתי בחיים של אבא שלי שתמיד העניק לי ותמך בי, האם הייתי שם ועשיתי את המקסימום שאני יכולה, במגבלות הקיימות אני רוצה לחשוב שכן”.

מה היית אומרת לבני משפחה שנמצאים בתחילת הדרך?

“שעם כמה שהתפקיד הזה מתגמל עבורי, הוא גם עלול להיות מתיש, קשה, כואב ומטלטל ושאין באמת יכולת לג’נגל הכול בעצמך, אי אפשר “לתפוס את כל הכדורים” וחייבים לדעת לשחרר ולאפשר לאחרים שמוכנים לבוא ולסייע. קיימים לא מעט ערוצים הניתן להיעזר בהם –עמותות, מסלולי תמיכה בעיריות או במועצות האזוריות שמאפשרים שיחות ומפגשים, להיעזר במתנדבים שיכולים לסייע בקניות בסופר או להביא תרופות או מוצרי סניטריים. אל תתביישו לבקש עזרה, אפשרו למי שיכול לתת יד”.

לצד הצורך בעזרה, לא’ תובנה נוספת, שמגיעה מתוך ההתמודדות היום־יומית: הצורך בחמלה עצמית. “אני מאמינה שרבים ממי שמחזיקים בתפקיד של קרגיבר עשויים להסתובב עם תחושה של מחנק  בגרון – האם אני עושה את המיטב?

אולי, ואולי לא – אבל חשוב לזכור שבסוף אנחנו עושים את המקסימום שאנחנו יכולים לטובת מי שאנחנו מטפלים בו. וכמו שרופאים טועים לפעמים, גם לנו מותר לטעות. כדי להמשיך הלאה אין ברירה אלא לסלוח לעצמנו.

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי א’ על פי דעתה ונסיונה, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.

סרטן ראש וצוואר

מהו סרטן ראש וצוואר?

היכרות עם סרטן ראש־צוואר והיבטים מרכזיים בטיפול, מתוך מטרה לתמוך, לחזק ולהעניק תחושת הבנה ושליטה.

שתפו

סרטן ראש וצוואר הוא שם כולל לקבוצה של מחלות סרטניות המתפתחות באזורים שונים בראש ובצוואר, וברובן מדובר בקרצינומה של תאי קשקש. הגידולים יכולים להופיע בשפתיים, בחלל הפה, בלוע (פומי, האפי או התחתון), בגרון, בסינוסים הפרנזליים ובלוטות הרוק. מדובר בקבוצה מגוונת של ממאירויות המהוות בעיות משמעותיות ברמה העולמית – הן מבחינת שכיחות והן מבחינת תחלואה ותמותה.

אזורים אנטומיים של סרטן ראש צוואר

איור 1

מרבית המקרים (כ–90%) הם קרצינומות של תאי קשקש. חלוקת המיקום העיקרית: כ–43% בשפתיים/חלל הפה, כ–21% בגרון, כ–15% בלוע האף, כ–11% בלוע הפומי וכ–10% בלוע התחתון

מה גורם לסרטן ראש וצוואר?

הגורמים העיקריים לסרטן ראש וצוואר כוללים :

• עישון וצריכת אלכוהול – שני גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר.
• זיהום בנגיף הפפילומה האנושי (HPV) – בעיקר סוגי HPV בסיכון גבוה, האחראים לשיעור הולך וגדל מהמקרים בעולם.
• גיל מבוגר והיגיינת פה ירודה
• מין זכר – שיעור גבוה יותר בקרב גברים.
• חשיפה לשמש (בעיקר בשפתיים)
• חשיפות תעסוקתיות כגון אבק עץ או אסבסט.
• גורמים נוספים: דיכוי חיסוני, תזונה דלה, זיהום בנגיף EBV או בהפטיטיס C.

כמה נפוץ סרטן ראש וצוואר בישראל?

על פי דוח רשם הסרטן לשנת 2020, בישראל מאובחנים מדי שנה יותר מ־600 מקרים חדשים של סרטן באזורי הראש והצוואר.
השכיחות גבוהה יותר בקרב גברים: יחס של 1:2 בקרב יהודים ושל 1:4 בקרב ערבים. האזורים השכיחים ביותר הם חלל הפה, הגרון והשפה.

מהם הסימפטומים?

הסימפטומים משתנים בהתאם למיקום הגידול:

סרטן חלל הפה

• פצע או גוש שאינם מחלימים
• כאב מתמשך באזור הפה
• קושי בלעיסה או בליעה
• כתמים לבנים/אדומים (לויקופלקיה/אריתרופלקיה)
• נפיחות בצוואר או דימום

סרטן הגרון

• צרידות או שינוי בקול
• קושי בבליעה
• קושי בנשימה

סרטן האף ולוע האף

• חסימה אפית
• דימומים
• נפיחות בצוואר עקב קשרי לימפה מוגדלים

סרטן הסינוסים

• נפיחות בלחיים או סביב העיניים
• כאבי שיניים או נשירת שיניים
• גודש ודימומים מהאף
• כאבי ראש

סיכום

סרטן ראש וצוואר הוא מחלה מורכבת ורב־מערכתית שיכולה להתפתח במגוון אזורים אנטומיים. הגורמים העיקריים קשורים באורח חיים (עישון ואלכוהול), אך גם בזיהומים וחשיפות סביבתיות. זיהוי מוקדם של תסמינים חשודים – כמו פצע שאינו מחלים, שינוי בקול או קושי בבליעה – עשוי להציל חיים. אבחון מהיר ופנייה לרופא מומחה יכולים לשפר משמעותית את סיכויי ההחלמה.

התכנים המופיעים במאמר זה נכתבו על סמך המידע המפורסם במשרד הבריאות וסקירה ספרותית בתחום, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.
מוגש כשירות לציבור מטעם חברת  MSD.

חיים לצד המחלה

להסיט את הווילון

סיפורה של רחל לדאני מייסדת ומנכ"לית עמותת CareGivers הארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים

שתפו

רגע אחד של התפרקות לאחר החלמת בעלה מסרטן, הוביל את רחל לדאני, אז מנהלת בכירה בג’וינט, למסע גילוי עצמי שטלטל את עולמה. כך נולדה העמותה שהביאה לישראל את בשורת ה־ Caregivers ושפועלת להעניק הכרה, זכויות ותמיכה למיליון וחצי ישראלים שמטפלים בבן משפחה.

אם תחפשו היום באינטרנט את המושג ‘בני משפחה מטפלים’ או CareGivers יופיעו בפניכם אינספור דפי מידע בשפה העברית שיסבירו לכם במה מדובר: בן או בת משפחה או אדם קרוב שלוקחים על עצמם, ללא תשלום, את עיקר הטיפול הפיזי והרגשי באדם אחר הנזקק לסיוע בגלל זקנה, מחלה או מוגבלות. אלא שלפני קצת יותר מעשור המצב היה אחר לגמרי, ומי שבעיקר אחראית על השינוי היא רחל לדאני, מייסדת ומנכ”לית ‘עמותת CareGivers ישראל’, כשיום אחד לפני למעלה מעשור קיבלה שם לחוויה הפרטית שלה והחליטה להסיט את הווילון לעוד כמיליון וחצי CareGivers בישראל.

הסיפור של רחל, נשואה לגידי, אם לשלושה וסבתא, מתחיל כמו סיפורם של אלפי משפחות בישראל – ביום בהיר אחד שבו השגרה מתנפצת לרסיסים. “הייתי אז בת 40, עם שלושה ילדים בגילאי 5, 12 ו־16, ומנהלת תוכניות בג’וינט ישראל”, היא משחזרת. “גידי, שהיה אז בן 46, אובחן כחולה לימפומה נון-הודג’קין בדרגה 4. כמו בכל אבחון של מחלה קשה, זה היה רגע ששינה את הכול”.

בחודשים הארוכים שלאחר מכן רחל מצאה את עצמה מלהטטת בין אינספור כובעים ומחויבויות, בעלה נזקק לניתוח בעמוד השדרה שדרש שיקום מורכב ולטיפולי כימותרפיה והיא נעה ללא הפסקה בין בית החולים, הבית, הילדים והעבודה התובענית. אחרי שנתיים אינטנסיביות הגיעה הבשורה המיוחלת: גידי החלים, אפשר לחזור לשגרה. “מצד אחד היה בזה משהו מפחיד, מה זה לחזור לשגרה? ומצד שני זה כל מה שרצינו. סיימנו את הטיפולים המסיביים ונשארנו עם ביקורת כל חצי שנה וממש צללנו לשגרה. הוא חזר לעבוד אחרי תקופה שלא עבד ואני תמרנתי בין העבודה לבית. רצינו פשוט למחוק את המחלה, לא להזכיר אותה, לא לראות סרטים עליה, לשכוח ממנה, להוציא את הסרטן מהבית”. אלא שדווקא אז, כשהסערה שככה, אירוע אחד הוביל אותה להפוך את הניסיון שעברה לכוח משנה מציאות.

“בכיתי את עצמי לדעת והבנתי שאני חייבת לעשות מעשה”

התפנית אירעה במהלך כנס מקצועי שגרתי, כשמצאה את עצמה בסדנה שעסקה בהשפעת הסרטן על חיי המשפחה. “את הסדנה העבירה אימא שטיפלה בבתה חולת הסרטן. לא רציתי ללכת בכלל, אבל רגליי נשאו אותי לשם. ישבתי שם ובכיתי את עצמי למוות. זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מאז גילוי המחלה. כל התקופה החזקתי את עצמי כדי להיות חזקה בשבילו, הרגשתי שאם אני ממצמצת – הכול מתמוטט. חזרתי הביתה מהסדנה ואמרתי לעצמי: לא יכול להיות שעברנו את מה שעברנו בלי שאעשה עם זה משהו”.
הצעד הראשון היה דרמטי: רחל התפטרה מעבודתה בג’וינט אחרי 11 שנה. היא הרגישה צורך ‘לעשות לביתה’, לאסוף את השברים של משפחה שלמה שחיה בצל החרדה. “הילדים, גם הקטנים, החזיקו חזק לא לעשות רעש כי להורים קשה. הרגשתי שאני צריכה להחזיר את כולם לשגרה מבורכת, שגרה עטופה שמפחיתה את הפחד של כולם, הפחד שנמצא כל הזמן ברקע שהמחלה תחוזר”.
ואז, באחד הימים מול הטלוויזיה, נפל האסימון. “ראיתי סרט דוקומנטרי על אזרחית אמריקאית, חולת סרטן, שדיברה על ה־Caregiver שלה. שאלתי את עצמי ‘מה זאת המילה הזאת?’ רצתי לגוגל, וברגע אחד נפתח בפני עולם שלם. ראיתי שיש לזה שם, שיש לזה השלכות, עשרות או מאות אלפי ממצאים באנגלית, ראיתי שיש לזה הכרה עולמית. הבנתי שזה מה שאני – אני Caregiver. מצאתי שכל מיני דברים שנכתבו במחקרים קרו לי, עשרה אחוזים מהם מתפטרים מהעבודה, כמוני, הבריאות האישית נפגעת, גם שלי, המעגל חברים שמצטמצם כי פשוט חייבים בתוך העומס לותר על משהו, ההשלכות על הילדים, על הזוגיות. אלא שעד אז איש לא אמר לי שיש קשר בין הדברים”.

“כל עוד אין הכרה ממוסדת, אין שקיפות עצמית”

במקורות שונים שבכל זאת הצליחה למצוא בעברית הנוגעים לנושא המטפל, מצאה שבטיפול בחולי דמנציה נהוג היה להשתמש במושג ‘החולה ומשפחתו’. “שאלתי את עצמי – אבל מה זה ‘ומשפחתו’? איש לא שאל אותי אז מה שלומי, רק מה שלומו. בדיעבד הבנתי שכן שאלו, היה לנו מעגל תמיכה יפה מאוד של חברים, אבל אני לא ייחסתי לזה חשיבות, אם הוא בסדר אז אני בסדר. לא הבנתי איך ייתכן שלא ראיתי כי גם כשפונים אליי, אני הודפת את העזרה. הבנתי מהר מאוד שהאלמנט הכי משמעותי בסיפור בני המשפחה הוא שכל עוד אין הכרה ממוסדת, אין שקיפות עצמית. כדי שתיעזר צריך שיכירו בך באופן רשמי, שיגידו לך – אתה מטפל בבן או בת משפחה? יש לך תפקיד והוא משמעותי, יש לו השלכות על כל תחומי החיים שלך, ורצוי שלא תעשה את זה לבד”.

המידע החדש שלמדה, הביא את רחל להקים את עמותת CaresGivers ישראל’. “המטרה הייתה להביא להכרה וצמיחה במעגל שמקיף את המטופל, מתוך הבנה שעלתה מהמחקר שכבר נעשה בעולם, שהוא שותף משמעותי לטיפול ושאם נכיר בו ונתמוך בו, אם ניתן לו את הכלים הנכונים, יעלה הסיכוי לא רק לצמצום הפגיעה האישית בין המשפחה למטופל אלא גם להועיל למטופל בהחלמתו”.

לצד פעילויות שונות לקידום שיתופי פעולה, קמפיינים להעלאת המודעות והשתתפות במחקרים, במטרה להעלות את הדאטה הישראלית לנושא, שלושת המישורים העיקריים של העמותה הם: קידום מדיניות והכרה ממשלתית,  עבודה מול מעסיקים ,וסיוע ישיר לבני המשפחה. “בקידום מדיניות והכרה ממשלתית המטרה היא לייצר מדיניות שמזהה ומכירה בבני משפחה מטפלים, ומושיטה יד תומכת”, מסבירה רחל. ” עובדים עם משרדי הממשלה והכנסת כדי שיהיה רישום מסודר, כי אם אין רישום – אין זיהוי, ואז האנשים האלה נשארים שקופים”. כחלק מהעבודה העמותה הוציאה השנה בשיתוף פרופ’ טוביה חורב, חבר ועד העמותה, לקידום מדיניות למקבלי ההחלטות, והקימה סגולה בכנסת למען בני משפחה מטפלים.
בעבודה מול מעסיקים, פועלת העמותה כדי לסייע למקומות עבודה להיות הגורם התומך בעובדים שהם בני משפחה מטפלים, ולאחרונה הכשירו 180 נאמני ונאמנות בני משפחה מטפלים. אחת ההצלחות הגדולות היא השינוי במגזר הציבורי. “היום יש מדיניות רוחבית (‘תקשיר’) לכל עובדי המדינה, שמכירה בבני משפחה מטפלים ומעניקה להם גמישות בשעות עבודה וסיוע. צה”ל אימץ את זה, ועכשיו אנחנו עובדים גם עם המגזר העסקי כדי שארגונים יבינו – אחד מכל ארבעה עובדים הוא בן משפחה מטפל, ואם תתמכו בו, תקבלו עובד טוב יותר”.

בערוץ השלישי – סיוע ישיר לבני המשפחה: העמותה מפעילה מערך תמיכה אישי ללא עלות הכולל קו ייעוץ טלפוני עם עשרות מתנדבות. רחל מדגישה כי למרות העומס הבירוקרטי העצום בטיפול בחולה, הקושי האמיתי הוא בנפש. “כששואלים מה יותר קשה, התשובה היא הצד הרגשי. לראות את ההורים שלך מזדקנים, נחלשים, הופכים לתלותיים – זה שובר לב. כשמתמודדים עם דמנציה, הקושי הוא עצום”. היא מתארת מצבים מורכבים בתוך המשפחה שצפים בעת משבר: “קונפליקטים בין אחים הם דבר נפוץ מאוד. אחד גר בחו”ל, השני קרוב אבל עמוס. אנחנו עוזרים למשפחות להבין שאין טעם לבזבז אנרגיה על מריבות. צריך לתקשר ולחלק תפקידים בצורה חכמה – מי שטוב בכספים יטפל בבירוקרטיה, ומי שגר קרוב יקפוץ לביקורים. העיקר לא להישאר לבד עם זה”.

אחת הטעויות הנפוצות, או ליתר דיוק דפוסי הפעולה המאתגרים ביותר, היא ההתנהלות מתוך תחושת חירום מתמדת. רחל מסבירה כי ברגע של משבר רפואי, בני משפחה מטפלים פועלים מתוך ‘כיבוי שריפות’ ומתקשים לייצר לעצמם ודאות. “המטרה היא לצמצם את זמן החירום ולהגיע ליותר ודאות – להבין מהו מערך התמיכה שעומד לרשותי ולייצר אותו באופן אקטיבי. במקום לנסות ‘לחזור’ לשגרה הישנה שאיננה עוד, חשוב להכיר במציאות החדשה, ולהבין שזו השגרה עכשיו”.

החזון של רחל ברור: להגיע למצב שבו כל אדם בישראל שמטפל בבן משפחה יזוהה מיד ויקבל מעטפת תמיכה, עוד לפני שהוא קורס. “אנחנו רוצים שהמידע והזכויות יונגשו בקופת החולים, בעבודה, ברשות המקומית, שהדבר לא יהיה תלוי במידת הערנות של המטפל בבן משפחתו ושלא יידרש לחפש את המידע כשהוא בשיא הבלגן והחרדה, אלא שהמערכת תהיה שם כדי לזהות ולתמוך”. לכל מי שמוצא את עצמו בסיטואציה הזו המסר הוא – תעזרו. “אל תתביישו להגיד ‘אני Caregiver’. אנחנו כאן כדי להסיט את הווילון ולתת לכם יד”.

לכניסה לאתר העמותה: caregivers.org.il

התכנים המופיעים במאמר זה הובאו על ידי גב’ רחל לדאני על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.

שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD

סרטן שלפוחית השתן

סרטן שלפוחית השתן – התשובות לשאלות שמטרידות

האונקולוג ד"ר דניאל קייזמן מסביר מה חשוב לדעת על סרטן שלפוחית השתן, על הסימפטומים הראשונים, דרכי האבחון והתקדמות הטיפולית של השנים האחרונות.

שתפו

האונקולוג ד”ר דניאל קייזמן, מנהל היחידה לגידולי דרכי השתן, המערך האונקולוגי המרכז הרפואי סוראסקי ת”א ויו”ר חוג גידולי GU, מסביר מה חשוב לדעת על סרטן שלפוחית השתן, על הסימפטומים הראשונים, דרכי האבחון והתקדמות הטיפולית המבורכת של השנים האחרונות.

בשנים האחרונות חלה מגמה חיובית בטיפול בסרטן שלפוחית השתן, סרטן נפוץ למדי שנמצא בין עשרת הגידולים השכיחים בעולם והרביעי בשכיחותו בקרב גברים. התקדמות בהבנת המנגנונים העומדים בסיס המחלה, הביאו לפיתוח של טיפולים מתקדמים שהרחיבו את האופק הטיפולי בחולים אלו, לרבות חולים בסרטן גרורתי או סרטן מתקדם לא נתיח. ובכל זאת, ישנה חשיבות רבה בפניה מוקדמת ככל האפשר לבירור הרפואי עם הופעת הסימנים, כדי להגדיל את סיכויי הריפוי. “אחד הסימפטומים השכיחים ביותר לגידול בשלפוחית השתן הוא דם בשתן (המטוריה), והוא מחייב בירור אורולוגי. עם זאת ישנן גם סיבות אחרות לדימום בשתן שאינן גידול, כמו דלקת בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן והפרעת קרישה”, מסביר ד”ר דניאל קייזמן, מומחה לרפואה פנימית ואונקולוגיה רפואית ומנהל היחידה לגידולי דרכי השתן במערך האונקולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי (איכילוב).

נתחיל מההתחלה – מהו סרטן שלפוחית השתן? כיצד הוא מתפתח?

“שלפוחית השתן היא איבר שרירי הממוקם באגן, שתפקידה לאגור את השתן עד שהוא מופרש דרך צינור השופכה אל מחוץ לגוף. בזמן השתנה מתכווץ שריר שנמצא בדופן השלפוחית. לדופן השלפוחית יש כמה שכבות, כשהפנימית שביניהן נקראת ‘אפיתל המעבר’ (Transitional epithelium). הגידול השכיח ביותר מבין גידולי שלפוחית השתן, שמופיע ביותר מ־90% מהמקרים מכונה ‘סרטן תאי המעבר’ או TCC (Transitional cell carcinoma)”.

מדוע אומרים כי סרטן שלפוחית השתן הוא סרטן של מעשנים?

“עישון הוא אכן גורם סיכון משמעותי לגידול שלפוחית השתן, ולמעשנים הסיכון לחלות בסרטן שלפוחית השתן הוא פי שניים עד ארבעה לעומת מי שאינו מעשן. אך יש עוד גורמי סיכון אחרים שחשוב לשים לב אליהם. אחד מהם הוא גיל, כשלרוב האבחון נעשה לאחר גיל 60. גורם סיכון נוסף הוא חשיפה תעסוקתית לכימיקלים ויש גם קשר גנטי לסיכון לחלות במחלה. באשר למעשנים, יש קשר בין הסיכוי לתחלואה לבין מספר שנות הקופסה (כלומר כמות חפיסות עישון ביום כפול מספר שנות העישון) והמחלה עשויה להופיע גם שנים מספר לאחר הפסקת עישון. עם זאת הפסקת עישון ללא ספק מפחיתה את הסיכון להתפתחות הגידול בעתיד. הסיבה לכך שעישון מעלה את הסיכון לפתח גידול בשלפוחית השתן (כמו גם סוגי גידולים באיברים אחרים בגוף), קשור בכימיקלים שבעשן הסיגריות אשר חודרים לזרם הדם ומשפיעים על איברים שונים, כולל שלפוחית השתן”.

האם זה נכון שמדובר במחלה של גברים?

“לא. אומנם סרטן שלפוחית השתן שכיח יותר בקרב גברים, אלא שהוא יכול להופיע גם אצל נשים, ולכן כשאישה מבחינה בדימום בשתן, חשוב שתפנה לרופא.ה המטפל.ת להמשך בירור”.

מה באמת עושים כשרואים דם בשתן? איך נדע האם זה מעיד על מחלה?

“כאמור, ייתכנו מספר סיבות לדימום בשתן שאינן גידול, ולכן דימום בשתן מחייב בירור אורולוגי, שכולל מספר בדיקות: בדיקת שתן לציטולוגיה נועדה לזיהוי נוכחות של תאים לא תקינים בשתן, שמעלים את החשד לגידול. בדיקה נוספת היא בדיקת CTU, כלומר בדיקת CT של דרכי השתן. בדיקת ציסטוסקופיה היא בדיקה נוספת חשובה הכוללת הסתכלות ישירה אל תוך שלפוחית השתן לזיהוי גידול. במקרים שבהם הבדיקות הללו הצביעו על גידול בשלפוחית השתן, יבוצע הליך כירורגי בשם (Transurethral Resection of Bladder Tumor) TURBT, שיאפשר אבחון פתולוגי וכריתה מיטבית. לעיתים תתבצע גם בדיקת Pet CT שנועדה לאבחן האם הגידול שלח גרורות לאזורים מרוחקים”.

בוא נדבר על הטיפול במחלה, מהן האפשרויות לטיפול מהרגע שאובחנה מחלה?

“סרטן שלפוחית השתן היא מחלה שניתנת לטיפול במגוון כלים, וכיום ניתן יותר מתמיד להביא להארכה של תוחלת החיים ובמקרים רבים גם לריפוי. הטיפול נקבע בהתאם לשלב המחלה, וכולל בין היתר ניתוח להסרת הגידול, קרינה, טיפולים כימותרפיים, טיפולים ביולוגיים ותרופות אימונותרפיות, המכוונות למערכת החיסון בכוונה לעודד את תגובתה כנגד תאי הגידול. אגב, מטופלים רבים שנדרשים לעבור ניתוח לכריתת שלפוחית השתן חוששים לפגיעה באיכות חייהם. חשוב להדגיש כי אכן מדובר בהליך שפוגע באיכות חיים, אך אם לא יתבצע, הגידול עשוי לגרום לתסמינים רבים שלא רק יפגעו באיכות החיים אלא יביאו לקיצור תוחלת החיים”.

כיצד נקבע אופן הטיפול?

“הדיון על תוכנית הטיפול משלבי האבחון ולאורך המסע נעשה על ידי צוות רב־תחומי, הכולל מומחים מדיסציפלינות רבות, כמו אורולוגיה, אונקולוגיה, פתולוגיה, רדיולוגיה והדמיה. התוכנית הטיפולית נקבעת בהתאם לעומק חדירת הגידול אל דופן שלפוחית השתן או מעבר לשלפוחית השתן. כ־5% מהמטופלים מאובחנים בפעם הראשונה במחלה גרורתית, ומתוך מי שאובחן בפעם הראשונה עם גידול חודר שריר ועבר טיפול בניתוח או קרינה, 40% יאובחנו בהמשך עם חזרה של מחלה גרורתית. במשך שנים רבות הטיפול בחולים אלו נעשה בכימותרפיה כקו טיפול ראשון, והביא לשיעור נמוך של הישרדות לאורך זמן, אלא שלפני שנים מספר חלה התקדמות משמעותית בתחום, שהביאה להופעתם של טיפולים חדשים ומשלבים חדשים שמאפשרים הארכה משמעותית של תוחלת החיים. בנוסף, כל העת מתבצעים מחקרים קליניים נוספים למשלבי טיפול שונים ובשלבי מחלה שונים, ואנו כולנו תקווה שאלו יכנסו בשנים הקרובות לסטנדרט הטיפולי בחולים ויאפשרו מענה טוב עוד יותר”.

התכנים המופיעים במאמר הובאו  על פי דעתו ונסיונו של ד”ר דניאל קייזמן, ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. בכל שאלה או תהיה אישית, יש להיוועץ באנשי מקצוע הרלונטיים.
שירות לציבור, מוגש מטעם חברת  MSD