חיים לצד המחלה

שיתוף מחבק – על קבוצת “אימונו’ לחיים”

תכירו: קבוצת הפייסבוק "אימונו' לחיים" מציעה לקהילת מטופלי אימונותרפיה ובני משפחותיהם מקום בטוח ומחבק, עם דגש על שיפור איכות החיים לצד טיפולי אימונותרפיה.

קבוצת הפייסבוק “אימונו’ לחיים” מציעה לקהילת מטופלי אימונותרפיה ובני משפחותיהם מקום בטוח ומחבק, עם דגש על שיפור איכות החיים לצד טיפולי אימונותרפיה.  אחת ממנהלות הקהילה, רות עדן, מנכ”לית Community Forward חברה המתמחה בניהול קהילות וקבוצות פייסבוק, משתפת על תפקידה של הקהילה עבור חבריה, האתגרים השונים ותחושת השייכות שיכולה לעזור. בעידן שבו הרשתות החברתיות תופסות מקום מרכזי בחיי היום יום שלנו, קהילות מקוונות הפכו למתחם בטוח ומחבק עבור אנשים המתמודדים עם מצבים רפואיים שונים. קהילות אלו מעניקות לחברים בהן תחושת שייכות ומאפשרות לאנשים לפנות אל אלו שמבינים כמוהם את ההתמודדויות והאתגרים הקשורים למצב המשותף לכולם, לצד קבלת מידע מעודכן ועצות מעשיות.

מתוך הרעיון הזה נולדה קבוצת פייסבוק חדשה בשם “אימונו’ לחיים” – קבוצה המיועדת למטופלי אימונותרפיה, לבני משפחותיהם ולמחלימים, ובחסות של חברת התרופות MSD ישראל שנחשבת לחלוצה בתחום האימונותרפיה. הקהילה הוקמה מתוך הבנה שחלק מרכזי מאיכות החיים של כולם, לא רק של מטופלים או מטופלות אימונותרפיה, זה ה־Well Being שלהם. 

להצטרפות לקהילה

רות עדן מספרת כי במחקר שנערך במסגרת החברה שלהם,  נמצא כי למעשה לא קיימים ברחבי הרשת מרחבים קהילתיים דיגיטליים בישראל שמיועדים למטופלי אימונותרפיה. “לעומת תוכניות שקיימות בבתי חולים או בקופות חולים, קבוצה או מרחב דיגיטליים מאפשרים למטופל לקחת חלק בקהילה שמורכבת מאנשים שיש להם מאפיינים משותפים לשלו, מבלי שהוא נדרש לקחת בהם חלק פיזי. דבר נוסף שבא לידי ביטוי בקהילה שכזו הוא שלמעשה לא כולם חייבים להשתתף, לפעמים רק לקרוא את השאלות והתשובות מצליח לספק את המענה שהם זקוקים לו”.

המיקוד של הקהילה באיכות חיים לצד הטיפולים האימונותרפיים עובר דרך מגוון של נושאים שיקבלו התייחסות: כמו ליווי רגשי, זוגיות, מיניות, הורות, תעסוקה, פעילות ספורטיבית, תזונה, איכות שינה וכיוצא באלה. “בשלבים האלו של הקהילה החדשה, המטרה לייצר שיח שקשור כאמור ל־Well Being של המטופלים, למשל אנו מבקשים מהמשתתפים לשתף איך הם מעבירים את יום הטיפולים או האם הם לוקחים חלק במרחבים חברתיים, והאם הם מסייעים להם, מתי לאחרונה ביצעו פעילות גופנית ואיזו. אפילו ביקשנו שישתפו בשיר שעושה להם טוב על הלב. החברים עצמם מעלים סוגיות שנוגעות להם ליום־יום, למשל משתתפת שהיא Caregiver ביקשה מחברי הקהילה לסייע לה להתמודד עם אמה, שחוזרת מטיפולים חסרת תיאבון והדבר מחליש אותה. היא ביקשה מהחברים רעיונות יצירתיים שיסייעו לה לאכול”. חשוב להדגיש כי הקבוצה אינה מיועדת לשיח רפואי, למשל על סוגי טיפולים, המלצות על תרופות או מטפלים וכיוצא באלה, אלא כאמור היא עוסקת בדרכים השונות לשיפור איכות החיים לצד טיפולי האימונותרפיה. “בבקבוצה מתארחים אנשי מקצוע כמו פיזיותרפיסטים, תזונאים ובהמשך ישתלבו גם מומחים בתחומים נוספים כמו יועצים זוגיים, אורתופדים שיוכלו לתת מענה בתחומם. בסוף יש פה הנגשה של ידע שהוא לכשעצמו ערך חשוב שיכול לסייע לחברים בקהילה”.

להוריד קצת מהנטל

אין ספק כי נדרשת רגישות רבה בניהול קהילה שכזו, ולכן היא בראש ובראשונה קהילה סגורה שכל מה שנכתב בה נשאר בגבולות הקהילה. עם זאת, משתפת עדן, החשש של מטופלי אימונותרפיה לשתף ולהשתתף בקבוצות כאלו עדיין קיים. “בתחילת הדרך כשהצענו לחברים לקחת חלק בקהילה, לא לכולם היה נוח לדבר, ולעומת זאת יש כאלו שדווקא האפשרות שקיימת בקהילה לכתוב הודעה אנונימית היא שהרתיעה אותם. היו גם שהעדיפו שלא להצטרף כי לא רצו להיחשף  כ־caregivers או לחשוף את בני משפחתם. אך לאט לאט אנו רואים שהפעילות כן הולכת וגדלה, והתגובות שמתקבלות טובות מאוד. הקהילה הזו מספקת לחברים משהו חשוב מאוד, שהוא התחושה שהם לא לבד. יש משהו מאוד מנחם בלקרוא ולקחת חלק ולהכיר אנשים שבסופו של יום עוברים את אותו הדבר כמוך. כל אחד מאיתנו חי בתוך הבועה הקטנה שלו, עושה את מה שהוא מרגיש נכון או לא נכון, אבל השיתוף של החוויות, של האתגרים, של הקשיים, של מה עזר לי, יכול לתרום לכל אחד ואחת מהמשתתפים של הקהילה”.

השאיפה היא שככל שהשיח בקהילת “אימונו’ לחיים” ילך ויתפתח, כך אפשר יהיה למפות את עיקר הנושאים שמעסיקים את מטופלי האימונותרפיה, לזהות פערים וצרכים, ומתוך כך לייצר תובנות שיסייעו לדייק את הפעילות בתוך הקהילה ומחוצה לה, בזמן שהיא משמשת כאזור בטוח ומחבק לחבריה. “צריך לזכור שהחברים בקהילה נושאים משקל כבד על הכתפיים שלהם, גם המטופלים  שעוברים מסע לא פשוט וגם בני המשפחה וה־Caregivers שצריכים להיות דמות חזקה תומכת בסיפור הזה, ואני מאמינה שהחברות בקהילה כזו תוכל לעזור להוריד קצת מהנטל, ולתת להם את התחושה שהם לא לבד”.

IL-NON-00930

סרטן שד

סרטן השד: מדריך הבדיקות המלא

תהליך אבחון סרטן השד כולל בדיקות שונות, שמטרתן להעריך את המאפיינים ומידת החומרה של המחלה. כל אחת מהבדיקות הללו מספקת לצוות הרפואי ולמטופלת עוד פיסת מידע מהתמונה.

שתפו

כחלק מתהליך אבחון סרטן השד נדרשות בדיקות שונות, שמטרתן לבחון האם ישנה מחלה ולבחון את מאפיינה ומידת חומרתה. כל אחת מהבדיקות הנדרשות במהלך המסע המורכב מספקות לצוות הרפואי ולמטופלת עוד פיסת מידע מהתמונה. לטובת יצירת מדריך בדיקות מלא לאבחון וטיפול בסרטן שד, גייסנו את כירורגית השד ד“ר יהלי מילר והאונקולוג ד“ר טל סלע, אשר יפרטו על הבדיקות השונות

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בארץ ובעולם, אולם בזכות התקדמות המדע והרפואה, אפשרויות האבחון והטיפול בסרטן זה התפתחו משמעותית בשנים האחרונות. המסע  לאבחון המחלה מתחיל בבדיקות מגוונות שנועדו לזהות את מצב הגידול, סוגו, והאם קיימים גורמים גנטיים תורשתיים. הבדיקות הרפואיות המבוצעות מהוות את הבסיס להחלטות טיפוליות בהתאמה אישית, מהדמיה, ביופסיה ופתולוגיה, ועד בדיקות גנטיות.  במרבית המקרים, לצורכי מעקב, יבוצעו בדיקות גם לאחר הטיפול אין ספק שכשנמצאים בתוך המסע עלולים ללכת לאיבוד בין הבדיקות השונות, ולכן המדריך שלפניכם ינסה לעשות קצת סדר ולהפוך את הדרך למובנת יותר ונעימה.

על בדיקות ההדמיה – מבט מבפנים

טכנולוגיות דימות שונות משמשות היום לשלבים שונים של אבחון וטיפול בסרטן השד, בהן ממוגרפיה, אולטרסאונד שד, MRI ו־PET CT, אך לא כל אישה תעבור את כל אחת מההדמיות השונות וכל אחת מהבדיקות נעשית בדרכים שונות על פי הצורך ושלב האבחנה.

ממוגרפיה     |     אולטראסאונד     |     שדיים MRI     |     PetCT     |     בדיקות גנטיות וגנומיות

בדיקת ממוגרפיה מומלצת בישראל כבדיקת סקר אחת לשנתיים לנשים מגיל 50 ועד 75.

_

ממוגרפיה

“בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה המשמשת כיום כבדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן השד, וכן משמשת גם כבדיקה אבחנתית למקרים שבהם עולה חשד בעקבות ממצא או בדיקה ידנית עצמית אצל כירורג, ואופן הבדיקה משתנה בהתאם. גם בדיקות נוספות כמו אולטרסאונד או MRI יעשו במקרים מסוימים כבדיקות סקר ובמקרים אחרים כבדיקות אבחנתיות”, מסביר ד”ר טל סלע, אונקולוג בכיר במכון לגידולי שד במרכז הרפואי שיבא בתל השומר.

בדיקת ממוגרפיה, שהיא בדיקת רנטגן של השד בשימוש בקרינה במינון נמוך, מומלצת בישראל כבדיקת סקר אחת לשנתיים לנשים מגיל 50 ועד 75. “כירורגים רבים ממליצים לבצע את הבדיקות לפני כן, ולרוב נשים לפני גיל 50 שמגיעות לבדיקת כירורג כן יופנו לממוגרפיה, שכן אנחנו רואים שכ־24% מהגילויים החדשים מתרחשים מתחת לגיל 50, בעיקר מגיל 45”, מספרת ד”ר יהלי מילר, מנהלת יחידת שד במרכז הרפואי שערי צדק. יש מקרים שבהם בשל סיכון גבוה, בדיקת הסקר מומלצות בגיל מוקדם יותר ובתדירות תכופה יותר.למשל עבור נשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, מומלץ לבצע לבדיקת ממוגרפיה אחת לשנה מגיל 40 או לפני, על פי המלצת הרופא.ה.

בדיקת סקר באמצעות ממוגרפיה כוללת שני צילומים לכל שד, כשצילום אחד מבוצע במעיכה של השד מלמעלה למטה והצילום השני מבוצע במעיכה של השד מכיוון בית השחי למרכז החזה. במקרה שמדובר בבדיקת ממוגרפיה אבחנתית, למשל בשל חשד שעולה בבדיקה ידנית, אז היא תתבצע בטכניקות שונות ובזוויות שונות ולאו דווקא באמצעות אותם שני צילומים לכל שד. “מדובר בחוויה לא כל כך נעימה אך היא נסבלת, והיא מאפשרת לרדיולוג לבחון את דרגת החשד של ממצאים שונים, האם הממצא נראה שפיר לחלוטין וניתן להמשיך במעקב שגרתי או שמא ממצא שמצריך מעקב תכוף יותר או בדיקה משלימה באמצעות אולטרסאונד ודגימה”, מסבירה ד”ר מילר.

בנשים צעירות, למעט מקרי קיצון, לא מבוצעת בדיקת ממוגרפיה והן מופנות הישר לבדיקת אולטרסאונד

_

אולטראסאונד

אולטרסאונד שד היא בדיקה המבוססת על טכנולוגיית גלי קול בתדירות גבוהה. תחילה האזור מכוסה בג’ל המסייע בהעברת גלי הקול ולאחר מכן מבצע הבדיקה עובר על האזור באמצעות מתמר. בבדיקה זו נבדק גם השד וגם בלוטות הלימפה בבית השחי. “בדיקת אולטרסאונד שד בדרך כלל לא משמשת כבדיקת סקר אלא בדיקה משלימה, במקרים שבהם עולה בממוגרפיה ממצא חשוד או אם מבחינה טכנית התוצאה שמספקת הממוגרפיה לא טובה מספיק ויש צורך במידע נוסף. עם זאת בנשים צעירות, למעט מקרי קיצון, לא מבוצעת בדיקת ממוגרפיה והן מופנות הישר לבדיקת אולטרסאונד”, מספרת ד”ר מילר. “הסיבה לכך היא שבנשים צעירות, ככלל, מרקם השד או צפיפותו שונה ממבוגרות, ועל כן ממוגרפיה עשויה להיות בדיקה שאינה מדויקת מספיק עבורן והמחלה נדירה יותר בגיל הצעיר יותר”.

יש גם מצבים שבהם אחרי אבחנה של ממצא MRI ההמלצה היא להיבדק בבדיקה

_

MRI שדיים

בדיקת MRI שדיים נחשבת לבדיקת הדמיה רגישה יותר מאולטרסאונד וממוגרפיה, הכוללת טכנולוגיה של שדה מגנטי וגלי רדיו. לפני הבדיקה יש צורך בהזרקה של חומר ניגוד שמאפשר את זיהוי הממצאים. לפני כניסה לחדר ה־MRI תתבקש האישה להסיר תכשיטים או כל פריט שעשוי להכיל מתכת. מכשיר ה־MRI  הוא מכשיר דמוי צינור, שבמרכזו משטח שעליו מתבקשת האישה לשכב כשהיא על בטנה ולהימנע מתזוזה במשך הבדיקה. “בדיקת MRI משמשת עבור אוכלוסיות שונות שהסיכון שלהן לחלות גבוה יותר”, מסבירה ד”ר מילר. למעשה, במקרה של נשים שהן נשאיות של מוטציה בגנים BRCA1 או BRCA2 או מצבי סיכון מוגבר אחרים, ההמלצה היא להיבדק בבדיקת MRI אחת לשנה מגיל 25 ומעלה. “יש גם מצבים שבהם אחרי אבחנה של ממצא מסוים נבקש לאפיין אותו טוב יותר, ואז נשתמש בבדיקת MRI”, מוסיפה ד”ר מילר.

הבדיקה שמורה בדרך כלל למקרים שבהם נמצא כי הגידול התפשט מהשד לבלוטות הסמוכות, או שהגידול בעל מאפיינים אגרסיביים

_

PetCT

בדיקת PET CT היא בדיקה המשלבת סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת בעזרת קרני רנטגן) ובדיקת PET המשמשת לזיהוי של פעילות מטבולית של תאים באמצעות צביעתן בחומר רדיואקטיבי, ועל פי ד”ר מילר משמשת רק בקרב נשים שכבר אובחנו ואף לא אצל כולן. מטרת הבדיקה לבחון אם ישנן גרורות של הגידול מחוץ לשד ובמקרים שכבר אובחן סרטן גרורתי היא משמשת לצורך מעקב אחר הגרורות והערכת התגובה לטיפול. ד”ר סלע מוסיף כי לא תמיד יש צורך לבצע בדיקת PET CT במסגרת האבחון, לדוגמה במקרה של גידולים קטנים יותר ופחות אגרסיביים. “הבדיקה שמורה בדרך כלל למקרים שבהם נמצא כי הגידול התפשט מהשד לבלוטות הסמוכות, או שהגידול בעל מאפיינים אגרסיביים”, הוא מסביר.

מהפתולוג אנחנו מקבלים את 'תעודת הזהות' של הגידול הספציפי – מאיזו רקמה הוא צומח, מאיזה חלק בשד הוא נובע ומהם המאפיינים הייחודיים שלו.

_

ביופסיה – תעודת הזהות של הגידול

ביופסיה היא הליך רפואי הכולל לקיחת דגימה קטנה של רקמת השד כדי שניתן יהיה לבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. במקרים שבהם עלה ממצא חשוד בבדיקת אולטרסאונד בבלוטות הלימפה, נלקחת דגימה גם מהבלוטות. “יש כמה שיטות שונות לנטילת הרקמה, כמו הוצאה של פיסת רקמה באמצעות מעין מחט שאוספת גלילים של רקמה בעובי מילימטר וביופסיות ואקום המאפשרות לקיחה של כמות גדולה יותר של הרקמה. ישנה ביופסיה שכוללת שאיבת נוזל בלבד, אך כיום כמעט ואינה בשימוש. מי שבוחר את אופן לקיחת הרקמה הם הרדיולוגים, שמתאימים אותה לסוג ומיקום הממצא”, מסבירה ד”ר מילר. את הביופסיה ניתן לדגום דרך שימוש באמצעי הדימות השונים, ממוגרפיה, אולטרסאונד או MRI או ללא שימוש בהדמיה. “בסיום הפעולה, במיוחד כשיש ממצא חשוד, משאירים בתוך השד קליפ מתכתי קטן שמסמן את האזור שנדגם. זה עוזר לנו במיקום הניתוח ובהערכת השוליים הכירורגיים. המתכת הזו אינה גורמת לנזק בגוף במידה ונשארת, ואצל נשים שנדרשות לניתוח בעקבות האבחון, מוציאים את הקליפ בניתוח ולעיתים מכניסים במקומו קליפים אחרים”.

קיימת גם ביופסיה אבחנתית, הנעשית כחלק מניתוח להסרת גידול שאבחנתו מדגימת מחט אינה ודאית, היא נקראת ‘ביופסיה ניתוחית’ והיא כוללת הסרה של הגידול כולו או חלקו. “בהרבה מניתוחי השד נדגום במידת הצורך גם בלוטות לימפה כדי לוודא שאינן מעורבות ואליהן לא הגיעו תאי גידול מהשד. במקרים שבהם יש מעורבות בלוטות, לעיתים יוסרו חלק משמעותי מהן וישלחו גם כן לבדיקה, ככל רקמה אחרת המוסרת מהגוף”, מסבירה ד”ר מילר.

כל דגימה הנלקחת בביופסיה בכל אחת מהשיטות השונות מגיעה בסופו של דבר למעבדת הפתולוגיה; שם ניתן לבחון לא רק אם מדובר בגידול שפיר או ממאיר, אלא שהיא מספקת מידע רב על הביולוגיה של הגידול: “מהפתולוג אנחנו מקבלים את ‘תעודת הזהות’ של הגידול הספציפי – מאיזו רקמה הוא צומח, מאיזה חלק בשד הוא נובע ומהם המאפיינים הייחודיים שלו. אנחנו בודקים אילו קולטנים יש על הגידול, שהם מרכיבים בתא שחומרים נקשרים אליהם ומשפיעים על פעילות התא. בסרטן השד אנחנו מתמקדים בקולטנים של הורמוני המין הנשי – אסטרוגן ופרוגסטרון, מחפשים נוכחות או היעדר של חלבון שנקרא HER2 ומתייחסים למדד קצב חלוקת התאים שנקרא KI-67. בעזרת כל הנתונים האלה, שהם שונים לכל גידול, אנחנו לומדים כיצד הגידול יתנהג, איזו התנהגות לצפות ממנו ואיזה טיפול עשוי להתאים לו”, מסבירה ד”ר מילר.

פרמטר נוסף שמופיע על גבי הדוח הפתולוגי הוא דירוג היסטולוגי המכונה Grade, המתייחס לדרגת התמיינות התאים, כלומר עד כמה הם דומים לתאים רגילים ובריאים מאותו סוג. “חשוב להבדיל בין שלב המחלה המכונה Stage לדירוג ההיסטולוגי, שכן זה עשוי להיות מבלבל. בעוד ששלב המחלה מתאר את היקף התפשטות הגידול בשד, לבלוטות או מעבר, הדירוג ההיסטולוגי מעיד על האגרסיביות של הגידול על פי מראה של תאי הסרטן”, מסביר ד”ר סלע.

אם בעבר הייתי מציגה לנשים את הנושא, היום כשזה עולה בפגישה, יותר ויותר נשים מספרות לי שהן כבר מכירות ואף עשו את הבדיקה, זה הולך וצובר תאוצה

_

הבדיקות הגנטיות והגנומיות

להבין את הדי־אן־איי

ההמלצה כיום לכל מטופלת שאובחנה היא לעבור בדיקה גנטית, בדיקה שנעשית באמצעות בדיקת דם פשוטה הנשלחת למעבדה, ומטרתה לאתר מוטציות מורשות הקשורות בסיכון מוגבר לפתח סרטן שד. המוטציות הנפוצות הידועות בסרטן שד ולמעשה, בשל השכיחות הגבוהה של המוטציה בישראל בקרב אשכנזים, ב־ 2021 ,BRCA2־ ו BRCA1 הן מוטציות בגנים לנשים המצהירות על מוצא אשכנזי או מוצא אשכנזי חלקי. ד”ר מילר מסבירה כי BRCA נכנסה לסל התרופות בדיקת הכנסתן של הבדיקות הביאה למודעות הולכת וגוברת של נשים לחשיבות הבדיקות: “אם בעבר הייתי מציגה לנשים את הנושא, היום כשזה עולה בפגישה, יותר ויותר נשים מספרות לי שהן כבר מכירות ואף עשו את הבדיקה, זה הולך וצובר תאוצה”.
בדיקות גנטיות מספקות מידע על הנטייה של המטופלת וכן מעידות על הסיכון של בנות המשפחה שלה. “הרבה פעמים הבדיקה הגנטית לא תעשה באבחנה אלא בהמשך הדרך, אבל יש מקרים שבהם כן נרצה לבצע את הבדיקה מוקדם, לפני הניתוח, כי התוצאות יכולות להשפיע על סוג הניתוח שיומלץ. בהמשך תוצאות הבירור הגנטי יכולות להשפיע על המלצות לניתוחים אחרים או בדיקות סקר נוספות. יש מצבים שבהם התוצאות יכולות להשפיע גם על הטיפול התרופתי שיוצע”, מסביר ד”ר סלע.
לעומת בדיקות גנטיות שבוחנות את הנטייה הכללית של האישה, בדיקות גנומיות הן בדיקות שבוחנות את הגנטיקה של הסרטן, והן נעשות בדרך כלל לאחר הניתוח. “יש כמה בדיקות שבוחנות את רמות הביטוי של גנים בסרטן עצמו, והן נועדו כדי לתת לנו הסתכלות מעמיקה יותר על רמת האגרסיביות של הסרטן ובעיקר רמת הסיכון שהוא יחזור או יתפשט בעתיד. פעמים רבות בדיקות גנומיות יכולות לסייע לנו לבחון את הסיכוי להצלחת טיפול כימותרפי או טיפולים אחרים בהפחתת הסיכון לחזרת המחלה”, מסביר ד”ר סלע.

בדיקות מעקב – עם היד על הדופק

גם לאחר שהטיפולים מסתיימים, יש צורך בבדיקות מעקב, כמו בדיקות ידניות אצל הכירורג.ית ובדיקות הדמיה שונות, שנועדו בעיקר לאתר בזמן מקרים של חזרת המחלה. “בדיקות ההדמיה הן בדרך כלל בדיקות ממוגרפיה אחת לשנה, אך יש קבוצות שבהן נמשיך את המעקב ב־MRI, למשל במקרים שבהם האבחון הראשוני נעשה ב־MRI ואפשרי בקרב נשים שאובחנו בגיל צעיר”, מדגישה ד”ר מילר, וד”ר סלע מוסיף: “יש מקרים שבהם מלבד ההדמיות, יהיה צורך בבדיקות דם למעקב, למשל מקרים שבהם האישה מטופלת בתרופות ביולוגיות, תרופות שלעיתים נדרשת האישה לקחת אותן כטיפול משלים במשך שנתיים ולפעמים שלוש שנים לאחר הטיפול”.

ככל שעולמות המחקר באבחון וטיפול בסרטן השד הולכים ומתקדמים, כך גם מגוון הבדיקות השונות מאפשרות להעניק מבט מדויק יותר על מצב המחלה ולתת מענה טוב יותר. אך בסופו של דבר חשוב לזכור כי הירידה המשמעותית באחוז התמותה מסרטן השד שנרשמה בשנים האחרונות מיוחסת לא רק להתקדמות הטיפולים אלא גם לאבחון בשלבים מוקדמים של המחלה באמצעות בדיקות הסקר, ומכאן שההמלצה החשובה ביותר היא להקדים את המאוחר וללכת להיבדק בבדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן השד.

סרטן עור

בחדר הטיפולים: המסע המורכב של רופא אונקולוג

ד"ר רונן שטוף, אונקולוג בכיר בשיבא, חושף את האתגרים הרגשיים והמקצועיים בטיפול בחולי סרטן – מרגע האבחון ועד הטיפול הפליאטיבי, ומדגיש את חשיבות התקווה והגישה האישית לכל מטופל.

שתפו

ד”ר רונן שטוף, אונקולוג בכיר בשיבא, חושף את האתגרים הרגשיים והמקצועיים בטיפול בחולי סרטן – מרגע האבחון ועד הטיפול הפליאטיבי, ומדגיש את חשיבות התקווה והגישה האישית לכל מטופל.

ככל הנראה, רוב מטופליו של ד”ר רונן שטוף היו מעדיפים לא לשמוע את שמו מעולם, בטח לא להגיע לחדרו – הרי זה בדרך כלל המקום שבו התוודעו לראשונה למחלתם. “יש המון סטיגמות חברתיות סביב הסרטן. כשאני מספר בשיחת חולין שאני אונקולוג, זה בדרך כלל סוף השיחה בנושא. אנשים מעדיפים להתרחק מזה, ואפשר להבין אותם. לכן, בעצם הבשורה הרפואית כרוך מטען נפשי לא פשוט” מסביר ד”ר רונן שטוף, אונקולוג בכיר במכון אלה לאימונו־אונקולוגיה ומלנומה שבמרכז הרפואי שיבא – תל השומר.

מרגע האבחון ולאורך המסע המורכב של מחלת הסרטן, הרופא.ה האונקולוג.ית תופס.ת מקום משמעותי בחיי המטופל.ת. כל מפגש עם חולה מהווה צומת מרכזי במסע, כל מפגש משפיע באופן ישיר על איכות חייהם של החולים ועל יכולתם להתמודד עם האתגרים הפיזיים והנפשיים שהמחלה מציבה בפניהם. “מצד אחד עלינו לעמוד ברגעים קורעי הלב שבהם עלינו לבשר כי אין עוד מה לעשות, מצד שני ככל שהמחקר מתקדם ויותר סוגי סרטן הופכים ממחלה סופנית למחלה כרונית, ישנם גם רגעים של ניצחון והתעלות. ספציפית במלנומה, עשינו כברת דרך משמעותית ומבורכת”.

רופא.ה האונקולוג.ית אינו.ה רק מקור למידע רפואי חיוני, אלא גם דמות מפתח בתמיכה הרגשית והנפשית במטופל.ת ובמשפחתו.ה. מפגשים אלו מאפשרים בניית אמון, הפגת חרדות, ומתן תחושת ביטחון למטופל.ת בתקופה של אי-ודאות. “זה מצריך הרבה מאוד מיומנות, לדעת מה לציין, מתי ובאיזה אופן. להגיד שאני תמיד מצליח להעביר את המסר כפי שהייתי רוצה? נראה שלא, אבל ככה זה באינטראקציה הרגישה הזאת. סרטן מעורר אצל כולנו דעות קדומות ופחדים, והמורכבות הרגשית היא אולי הקושי הגדול ביותר בעבודה שלי”, מספר ד”ר שטוף.

מפגשים לאורך המסע

המפגש עם אונקולוג.ית מתקיים בכמה שלבים שונים של הטיפול במחלה, מהמפגש הראשון שבו מקבלים המטופלים את האבחנה, מתוודעים למחלה מקרוב בפעם הראשונה ומקבלים תוכנית טיפולים ראשונית או נשלחים לבדיקות נוספות, לאחר ניתוח כשנדרש לקבוע מה מצב המחלה, האם הסכנה חלפה או שמא יש לבצע טיפולים נוספים למנוע את חזרת המחלה, וכן במקרים שבהם לא ניתן עוד  להתגבר על המחלה וכל שנותר הוא להעניק טיפול שנועד להאריך את חיי המטופל.ת ולהבטיח לו או לה איכות חיים טובה.

במקרים שבהם המחלה נתיחה, נדמה כי הסרה מוצלחת של הגידול חותמת את הטיפול ומסלקת את הסכנה, אך למעשה במקרים רבים, גם אם בבדיקות הדמיה נראה שהמחלה איננה, ייתכן שהיא עוד מקננת בגוף מתחת לסף הזיהוי, כך מסביר ד”ר שטוף, ועל כן עשויה לשוב. במקרים אלו יש צורך בטיפול משלים, שמטרתו מניעת חזרת המחלה. לעיתים מדובר בטיפול כימותרפי ובמקרים אחרים, כמו מלנומה, הטיפול הוא טיפול ביולוגי ממושך שניתן דרך הווריד או בטיפול פומי. “מטופל.ת, שלעיתים חש.ה בריא.ה לגמרי, מתבשר.ת כי הוא/היא נכנס.ת עכשיו לסשן של טיפולים עם תופעות לוואי. נוסף על השאלה למה בכלל להיכנס לזה כשלכאורה הכול טוב, מטופלים גם חשים שהם על זמן שאול. לא תמיד קל לתת להם הסתברות מדויקת לתרחישים השונים, ואי אפשר להחליט במקומם”, מסביר ד”ר שטוף, ומוסיף כי חשוב לתת למטופלים את הביטחון שהוא זמין עבורם, שהוא מיומן בזיהוי תופעות לוואי והפחתתן ככל הניתן. עוד מתייחס ד”ר שטוף לחשש של המטופלים מה יהיה ברגע שבו הטיפול יסתיים ושחלילה המחלה לא תחזור. “אנחנו משתדלים להרגיע את המטופלים בכך שהם נמצאים במעקב ושנטפל בהם באמצעים הכי חזקים שעומדים לרשותנו כדי לא להגיע לשם. בסוף, לצד הטיפול הפיזי, הם צריכים לקבל מערכת תומכת ועוטפת חזקה”.

חזרת המחלה, אומר ד”ר שטוף, אינה מבשרת בהכרח כי תמו כל הסיכויים, אך היא כן מעידה על מחלה אלימה יותר, ושיש לנו כנראה פחות כלים לנצח אותה לטווח הארוך. “יש מטופלים שלוקחים בשורה כזו למקום רע מאוד, לייאוש עמוק, ולעומתם כאלה שמייד משנסים מותניים ונחושים להילחם. זה תלוי במטופל.ת, בסיטואציה בחיים ובמערכת המשפחתית התומכת”.

לשתף פעולה ולא לשקוע

ככל שהרפואה מתקדמת, עדיין ישנם מקרים שבהן אין עוד דרך  להתגבר על המחלה, כפי שקורה הרבה פעמים במחלה גרורתית חוזרת, ואז כל שנותר הוא טיפול פליאטיבי (טיפול תומך) שמטרתו לשמור על איכות חיי המטופל.ת ולמנוע ככל האפשר את סבלו.ה, וכולל תרופות, משככי כאבים, קנאביס רפואי וטיפול רגשי. שם גם מגיע הרגע שבו נדרש.ת האונקולוג.ית לבשר את הבשורה הקשה מכל. “אני לא תמיד יכול לשנות את הלך המחשבה שזה סוף העולם”, אומר ד”ר שטוף, “אבל אני מנסה לגייס אותם לשתף פעולה עם הטיפול ולא לשקוע”.

לדברי ד”ר שטוף, תוחלת החיים של חולי סרטן בישראל היא בסך הכול גבוהה יותר ביחס למקומות אחרים בעולם, כמו צפון אמריקה ומערב אירופה, ולא מעט מטופלים בשלבים אלו של המחלה האריכו את חייהם הרבה מעבר למצופה. “זה כנראה נובע בעקבות שילוב של גנטיקה, תזונה, נגישות לשירותי רפואה ואולי גם גישה לוחמנית יותר כלפי המחלה”, הוא מסביר. זו גם אחת הסיבות לכך שלעומת מקומות אחרים, שבהם נמסר באופן אוטומטי לחולה במצב סופני מהי תוחלת חייו הצפויה לו, ד”ר שטוף מעדיף לתת למטופל.ת לקבוע את האופן והקצב שבו יקבל/ תקבל את המידע, לא להנחית הכול בשיחה הראשונה אלא בסדרת מפגשים במסגרת מעקב שוטף, ו’לחוש את הדופק’. “גם כשאומרים שרוצים לדעת – לנסות ללכת בין הטיפות ולהבין עד כמה מפורט הצד שמולי באמת רוצה את זה”. כמובן שכל עוד החולה צלול וללא אפוטרופוס, הוא נדרש לעדכן אותו במצבו ואף נדרש לאישורו במסירת מידע אודותיו לאחרים. אך במציאות, הוא מספר, יש מורכבויות וניואנסים. “יש למשל חולים קשישים שהמשפחה מבקשת לרכך עבורם במעט את התמונה, או כשמבקשים לא לספר לילדים שאימא על ערש דווי. אנחנו רואים גם קונפליקטים במשפחות, למשל שימוש בשפה מכובסת כמו ‘המחלה’, אבל כשהחולה עובר טיפולים כימותרפיים, אפשר להניח שהוא כבר מבין היטב במה מדובר”.

בשלב זה, לצד סיוע רוחני, עזרה סוציאלית וליווי של תזונאים, מטופלים רבים פונים גם לעולמות הרפואה האלטרנטיבית, לרבות דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה וצמחי מרפא. “כל עוד לא מדובר בטיפול מזיק אני לא מתנגד, אבל יכול להציע רק פרקטיקות שיש לי מידע מוצק עבורן, עם נתונים מניסויים על אלפי אנשים שהוכחו כבעלי השפעה חיובית”. ד”ר שטוף ממליץ בכל מקרה לעדכן את הרופא.ה בפנייה לטיפול אלטרנטיבי, שכן ישנם לדוגמה צמחי מרפא שעשויים להתנגש עם הטיפול הרפואי, להפחית מיעילותו ולעיתים אף לגרום לנזק לכבד. “דיקור פחות מטריד אותי כי אין אינטראקציה עם תרופות, ובלבד שזה לא באזורים של מחלה פעילה”. אם יש דבר אחד שאולי לא בהכרח נחשב לקונבנציונאלי אך ד”ר שטוף מאמין בו מאוד זו התקווה. “קשה לכמת תקווה, אבל אין לנו ספק שהתקווה היא חלק מהעניין ושיש לה קשר לסיכויי ההצלחה בכל שלב, אם זה במיגור המחלה ואם בהארכת חייו של חולה סופני ובהפחתת הסבל”.

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי ד”ר שטוף על פי דעתו ונסיונו ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.
IL-NON-00862

סרטן ריאות

אבחון מוקדם, תקווה גדולה: העמותה שמשנה את כללי המשחק בסרטן ריאה

במקביל למאבק על חיי בעלה, הקימה ד”ר שני שילה את העמותה הישראלית לסרטן ריאה, ובעשר שנים של עבודה הביאה לשינוי מגמה בהתמודדות עם סרטן הריאה בישראל.

שתפו

במקביל למאבק על חיי בעלה, הקימה ד”ר שני שילה את העמותה הישראלית לסרטן ריאה, ובעשר שנים של עבודה קידמה והשיגה תוכנית לאומית לאבחון מוקדם, נאבקה עבור הכנסת טיפולים חדשניים לסל התרופות, יצרה מערך תמיכה רחב לחולים, התמודדה אל מול הקונצרנים הגדולים, פעלה לשינוי מודעות והביאה למעשה לשינוי מגמה בהתמודדות עם סרטן הריאה בישראל.

עשר שנים עברו מאז הוקמה העמותה הישראלית לסרטן ריאה. המייסדת ומנכ”לית העמותה עד היום היא שני שילה, בעלת תואר ד”ר כפול ופוסט דוקטורט בתחומי רפואת שיניים וביוכימיה, אימא לשני ילדים ונשואה לאלעד, ששלוש שנים קודם לכן, כשהוא רק בן 43 ומי שמעולם לא עישן, התבשר כי הוא חולה בסרטן ריאה גרורתי. “ב־2011 כ־50% מהחולים היו מתים תוך חצי שנה. אחרי שעברתי על מידע ומחקרים הבנתי שיש לו גג שנה”, מספרת שילה. “כל תחום רפואה מותאמת אישית היה אז בראשיתו, ובאותו זמן היו בדיקות לשתי מוטציות בלבד, אבל התוצאה לבדיקה של גידול של אלעד הייתה שלילית בשתיהן. לכאורה כל שנותר לו היה לקבל כימותרפיה ולחכות לסוף, אלא שאז אלעד נכנס למחקר קליני, ובבדיקה מולקולרית שעשה במסגרתו מצאו שינוי גנטי בגידול. בזכות זה הוא קיבל טיפול מותאם אישית”. אלא שזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומפותל. בתוך עננה של חוסר ודאות נדרשה שילה לפלס את הדרך עבור בעלה, תוך שהיא מחפשת וחוקרת כל מידע חדש שיכול לסייע במאבק. “עשיתי את מה שיכולתי בשביל להציל את החבר הכי טוב שלי. בסופו של דבר הוא חי 11 שנים, אבל אלו היו שנים לא קלות. מצד אחד הוא כן זכה לטיפול מותאם אישית, מצד שני דברים אחרים טרם התפתחו. הוא נאלץ לעבור הקרנות בכל המוח בגלל ריבוי גרורות מוחיות באבחנה ועם השנים מצבו התדרדר מוטורית וקוגניטיבית. לפני שנתיים נפטר”.

תוך כדי השנים הראשונות, שנים של למידה, קריאת ספרות ומחקר החלו לפנות לשילה עוד ועוד אנשים שמי מבני ביתם מתמודד עם המחלה, כדי לבקש את עצתה. “הרגשתי את החוסרים שיש בתחום והבנתי שלא לכולם יש בבית חוקר או רופא שיכול לקרוא את הספרות, להתעדכן ולדעת מתי אפשר לדחוף עוד את הרופאים למקסימום. הרגשתי את הקשיים גם על עצמנו כמשפחה צעירה המתמודדת עם בשורה של מחלה גרורתית ואת הקשיים שלי כ־Caregiver, ומשהו פשוט נכנס בי. הרגשתי שמוכרחים לעשות משהו, שצריך לעזור לאחרים כדי שיהיה להם פחות קשה, כי אני יודעת כמה זה קשה”.

ההחלטה להקים עמותה באמצע המאבק במחלה של אלעד לא הייתה החלטה פשוטה, אבל היא עשתה זאת בתמיכתו המלאה. “הוא הבין והוא אף פעם לא בא בטענות, גם כשזה בא על חשבונו, גם כשזה בא על חשבון המצב הכלכלי שלנו כמשפחה, הוא הבין את הצורך שלי ושחרר”, מספרת שילה ומוסיפה בחצי חיוך כי הדבר היחיד שלא הסכים זה שתקרא לעמותה על שמו. “היום אני שוקלת אם להוסיף ‘לזכר אלעד’, כדי שתמיד יזכרו איפה העמותה הזו התחילה”.

ההישג הגדול – אבחון מוקדם

שילה גייסה לצידה את פרופ’ ניר פלד, שהיה אז האונקולוג שטיפל באלעד והפך לחבר קרוב, ויחד ניגשו למשימה. ברישום העמותה, בין הטפסים השונים, היא התבקשה למלא את מטרות העמותה. שמונה המטרות שרשמה הפכו למעשה לחזון של העמותה עד היום, הכוללות בין היתר הנגשת רפואה מותאמת אישית, מיצוי זכויות, תמיכה במימון וקידום חקר סרטן ריאה, פעילויות להרחבת סל הבריאות לחולים בסיכון וקידום הפעילות הציבורית. “המטרה הראשונה שרשמתי הייתה ועודנה הפצת מידע רפואי עדכני וחדשני בתחום טיפול בסרטן ריאה, וזו גם הייתה המשימה הראשונה, להעמיד אתר בעברית עם כל המידע החדשני והעדכני בנושא”, היא מספרת. מטרה נוספת הייתה לספק תמיכה נפשית והדרכה לחולים ולמשפחותיהם. “עם השנים הקמנו מערך תמיכה נפשית שכולל היום נשות מקצוע, קבוצות תמיכה ומנטורים שמתנדבים, כולל חמישה זוגות של מנטורים, בעל ואישה, Caregiver ומתמודד.ת, שתומכים בחולים חדשים. תמיד יש מה לשפר ואנחנו גם תמיד בודקים כיצד”.

בין מטרות העמותה, הפכה אחת מהן לדברי שילה להישג הגדול ביותר של העמותה – המשימה הלאומית לאבחון מוקדם של סרטן ריאה. “התחלנו לקדם את כל הנושא תוך שנה וחצי אחרי שהעמותה הוקמה. זו הייתה עבודה סיזיפית ארוכה וקשה, היו הרבה מתנגדים, היינו צריכים לשנות תפיסות כמו האשמת מעשנים, נדרשה עבודת הסברה שתגרום לאנשים להבין שעישון זאת התמכרות, שמתחילה בדרך כלל בגיל צעיר, אם בצבא או בתיכון ולפעמים לפני. שזה עניין תרבותי. הייתה לנו הרבה עבודה מול קונצרנים של טבק שמחזיקים בכוח גדול מאוד והרבה מאוד כסף”. העבודה הקשה השתלמה וב־2021 יצא לדרך פיילוט תיג”ר, תוכנית יישומית של משרד הבריאות לגילוי מוקדם של סרטן ריאות באנשים בסיכון גבוה (על פי גיל, מספר שנות עישון ושמעשנים בהווה או הפסיקו לעשן ב־15 השנים האחרונות).

בעקבות הצלחת פרויקט תיג”ר, מקווים כעת בעמותה כי התוכנית תיכנס לסל התרופות 2025 עבור כולם. “הפרויקט הבא שלנו הוא להעלות את המודעות כדי שאנשים באמת ילכו, וזה לא יהיה פשוט. אם נדרשו 30 שנה להגיע למצב שבו 70% מהנשים ניגשות לבדיקת ממוגרפיה, גם כאן מדובר בעבודה שתיקח לנו שנים. זה האתגר הגדול הבא”. לדברי שילה, הקושי הוא בעצם האוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה יותר, לייצר מודעות בקרב מגזרים שפחות חשופים לסכנות ולצורך באבחון מוקדם. “הרבה מהמלחמות שלי הן בשביל לעזור למי שאין לו את האמצעים לעזור לעצמו. האוכלוסייה שבסיכון גבוה, היא אוכלוסייה ממצב סוציו־אקונומי בינוני ומטה, מפריפריה חברתית וגיאוגרפית, ובסוף סרטן ריאה היא מחלת הסרטן שהורגת הכי הרבה אנשים, אז יש סיבות טובות להשקיע בזה. משימות כאלו הן שנותנות את המוטיבציה להמשיך להציל אנשים”. הפרויקט קיבל משמעות מיוחדת כשדווקא בשבוע שבו ישבנו שבעה על אלעד, החלו לקרוא למשתתפים הראשונים של פיילוט תיג”ר להגיע לבדיקה.

מעשור של פריצות דרך לעשור של ריפוי מלא

במבט לאחור מספרת שילה, כי זו הייתה העמותה שככל הנראה הצליחה לשמור עליה לאורך שנות המחלה של אלעד. “הרבה אנשים בסביבתי הקרובה תמיד אמרו – בשביל מה את צריכה את זה? הרי מספיק יש לך חולה אחד, בשביל מה לך כל הכאב הזה, כל ההתמסרות הזו. אבל זה כנראה היה הדרייב שלי. אני רואה את זה אצל עמיתים שלי, מייסדי עמותות, זה מגיע מהקישקע. אני עזבתי הכול וזה מה שעשיתי“. ככל שפעילות העמותה התרחבה לאורך השנים כך גם הצטרפו עוד אנשי מקצוע ומתנדבים למשימה. “אני אולי הייתי הכוח המניע, אבל לא הייתי שם לבד. הרבה אנשים וגופים ראו והבינו וטרחו ועזרו. עם השנים הצטרפו עוד ועוד אנשים, וזכיתי באמת להיות מלוּה גם באנשי מקצוע טובים, חֲבָרוֹת שתומכות ובמתנדבים מדהימים”, מספרת שילה.

מאז שנפטר אלעד, היא מודה, היה לה קשה להמשיך. “לא ידעתי איך ארגיש אחרי שהוא ימות, וגם היום זה לא פשוט, אבל אני חושבת שמטבעי אני אדם שצריך אתגר, שרוצה להתפתח ושואב כוח מדברים חדשים וחשובים שצריך ואפשר לעשות. העזתי לעשות שינויי וכנראה שגם השינוי הבא יגיע. אני מסכמת עשור, לא רק עשור של העמותה, גם עשור מחיי, גם עשור של מאבק במחלה של אלעד וגם עשור של התפתחות מדהימה ומאוד מרגשת בתחום סרטן הריאה. ואומנם עדיין מדובר במחלה קשה, היא עדיין הורגת הרבה מאוד אנשים שלא מגיבים לטיפולים החדשים, אבל יש מה לצפות. אם זה היה עשור של פריצות דרך, אולי בעשור הבא נצליח כבר להגיע לריפוי מלא”.

ובעוד העיניים נשואות לעתיד, מבקשת שני להדגיש את חשיבות המניעה ואבחון מוקדם, בפנייה אישית לקוראים: “כבר היום את רוב חולי סרטן ריאה אפשר לאבחן מוקדם, להציל את חייהם ולחסוך כאב וסבל ממשפחותיהם. מעשנים ומעשנים לשעבר, בדקו האם אתם צריכים להיבדק! ולמי שהוא או מי מבני משפחתו אובחן, אני קוראת –הצטרפו אלינו לקהילה ‘חברים לנשימה’ בפייסבוק, כי אין חכם כבעל ניסיון”.

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי הכותבת על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.
IL-NON-00874

סרטן שד

גישה רב- תחומית בסרטן שד- מיהו הצוות המטפל ומה תפקידו?

התייעצות רב-תחומית בין אנשי מקצוע חיונית לקבלת החלטה טיפולית נכונה בסרטן השד. הכירו את הצוות הרפואי המלווה מהאבחון ועד ההחלמה.

שתפו

התייעצות רב־תחומית בין רופאים ואנשי מקצוע מתחומים שונים היא חיונית לקבלת החלטה טיפולית נכונה בסרטן השד ולהעלאת הסיכויים להחלמה. בכתבה זו הכירורגית ד”ר יהלי מילר והאונקולוג ד”ר טל סלע, יפרטו על .תפקידם של כל אחד מאנשי הצוות הרפואי שמלווים את האישה במסע מאבחון ועד החלמה

בשנים האחרונות הטיפול בסרטן השד עובר מהפכה בגישת הטיפול הרפואי. לא עוד גישה מבודדת של רופא אחד או טיפול בודד, אלא שיתוף פעולה רב־תחומי המשלב מומחים מתחומים שונים במטרה להעניק למטופלת את הטיפול הטוב והמותאם ביותר. גישה זו, המכונה הגישה המולטי־דיסציפלינרית, מאפשרת לכל מומחה לתרום מהידע הייחודי שלו למען הצלחת הטיפול, תוך שמירה על ראייה כוללת של צורכי המטופלת, לא רק בהיבט הרפואי אלא גם הרגשי והחברתי. הדמויות המטפלות העיקריות שאותן תפגוש המטופלת בשלבי המסע הם רופא.ת משפחה, כירורג.ית שד, רדיולוג.ית, אונקולוג.ית,  ואונקולוג.ית קרינה, במידת הצורך פלסטיקאי.ת בצוות פעילים גם הפתולוג.ית, רופאי הרפואה הגרעינית וצוות תומך.

רופא.ת המשפחה     | כירורג.ית השד     |  אונקולוג.ית רפואי     |   אונקולוג.ית קרינה     |   רדיולוג.ית    |     פתולוג.ית   |  היוועצות רב־תחומית

"רופאי משפחה צריכים לדעת מתי להפנות את המטופלת לביצוע הדמיה, מתי עליה לגשת לכירורג.ית שד, ויש גם רופאי משפחה שאף הוכשרו לביצוע בדיקה ידנית בדומה לבדיקה שמבצע.ת כירורג.ית שד"

_

רופא.ת המשפחה

התחנה הראשונה של מטופלת במסע לאבחון וטיפול בסרטן השד מתרחשת לא אחת בחדר רופא.ת המשפחה, מי שאמון על מתן מענה ראשוני למטופליו בכל נושא הנוגע לבריאותם הפיזית והנפשית, שמבצע את הדיאגנוזה הראשונית ובמקרה הצורך מפנה את המטופלות לבדיקות שונות או לרופאים מומחים. במקרה של מטופלות במהלך אבחון בסרטן השד, הן יפגשו את רופא.ת המשפחה בעקבות ממצא חריג שעלה בבדיקת סקר שנתית ובמקרים אחרים בשל חשד שעלה אצל האישה. “רופאי משפחה צריכים לדעת מתי להפנות את המטופלת לביצוע הדמיה, מתי עליה לגשת לכירורג.ית שד, ויש גם רופאי משפחה שאף הוכשרו לביצוע בדיקה ידנית בדומה לבדיקה שמבצע.ת כירורג.ית שד”, מסבירה כירורגית השד ד”ר יהלי מילר, מנהלת יחידת שד במרכז הרפואי שערי צדק. למעשה, לרופא.ת המשפחה תפקיד חשוב ומרכזי בטיפול בכל שלבי סרטן השד, כך מסביר האונקולוג ד”ר טל סלע, רופא בכיר במכון לגידולי שד במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ומנהל השירות לסרטן שד בנשים צעירות: “זה מתחיל כבר באבחון, כאשר לרוב יהיה זה רופא המשפחה שיזום ויכוון את הבירור שיוביל לאבחנת הסרטן ועד המפגש עם המומחים לטיפול בסרטן השד, הכירורג או האונקולוג. לאחר המפגש עם המומחים, חשוב לעדכן את רופא המשפחה בתוכנית הטיפול. בשלב זה רופא המשפחה מסייע מאוד בתיאום בין הגורמים והבדיקות והשגת אישורים נדרשים מקופת החולים. עם תחילת הטיפול, לרופא המשפחה, לאור הזמינות הגבוהה והקרבה לבית, תפקיד חשוב במתן תמיכה ומענה לתופעות לואי שונות. מאחר שסרטן השד היא מחלה נפוצה מאוד, מרבית רופאי המשפחה כבר רכשו היכרות וניסיון עם הרבה מהטיפולים שניתנים לסרטן השד. גם בתקופה ההחלמה לרופא המשפחה תפקיד בתיאום בדיקות מעקב, וידוא היענות להמלצות מעקב ומתן מענה ראשוני לכל נושא שעשוי לעלות במסגרת המעקב. לצד כל זאת, לחלק מהמטופלות מחלות נוספות, מעבר לסרטן השד אשר ייתכן שיושפעו מהטיפולים הניתנים לסרטן השד. רופא המשפחה ימשיך כל העת בניטור מחלות נלוות אלו והתאמת הטיפול בהן כפי שנדרש”.

״מטופלות מגיעות אליי בדרך כלל משתי סיבות, האחת היא ממצא שעלה לאחר בדיקת סקר והשנייה היא תלונה של האישה, למשל גוש שהבחינה בו במישוש, שינוי במבנה השד, הפרשות מהפטמה, שקע בשד, כובד או כאבים בשד וכיוצא באלה"

_

כירורגי.ת שד

רופאי כירורגיית שד אמונים על הערכה וטיפול בספקטרום רחב של בעיות שד, כולל זיהוי ממצאים, בחינת הדמיות, ביצוע \ שליחה לביופסיות וניתוח להסרת הגידול. לרב יהוו תחנה שנייה במסע של המטופלת אך הם מבצעים גם בדיקות סקר ולעיתים מהווים את התחנה הראשונה של המטופלות. “מטופלות מגיעות אליי בדרך כלל משתי סיבות, האחת היא ממצא שעלה לאחר בדיקת סקר והשנייה היא תלונה של האישה, למשל גוש שהבחינה בו במישוש, שינוי במבנה השד, הפרשות מהפטמה, שקע בשד, כובד או כאבים בשד וכיוצא באלה” בנוסף, פונות נשים שנמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד, לדוגמא בשל סיפור משפחתי. על פי בדיקות ההדמיה השונות והבדיקה הידנית תקבע הכירורגית האם נדרשות בדיקות נוספות לצורך אבחנה והאם המטופלת מתאימה לניתוח.

"במקרים שבהם הוחלט להתחיל בטיפול תרופתי לפני הניתוח, לכירורגים תפקיד חשוב מאוד בבירור כלל הממצאים ולוודא שהם מסומנים היטב, שכן ברגע שיחל הטיפול האונקולוגי התמונה עשויה להשתנות"

_

אונקולוג.ית רפואית

רופאים אונקולוגיים המתמחים בתחום סרטן שד הם שאמונים על קביעת סוג ושלב המחלה, תכנון הטיפולים לפני הניתוח ולאחריו וניהול הטיפולים התרופתיים. מטופלות מגיעות לאונקולוגיים להתייעצות בדרך כלל בשלושה מקרים: 1. כשנקבע כי יש צורך בטיפול תרופתי מקדים לפני הניתוח – במקרים בהם הטיפול הנדרש כבר ברור ומתן לפני הניתוח יאפשר לבדוק את השפעתו על הגידול או כאשר יש צורך להקטין את הגידול לקראת הניתוח; 2. לאחר הניתוח, כאשר המשך הטיפול יינתן בהתאם לתוצאות הניתוח; 3. במקרים שבהם המחלה מתקדמת ולא מתאימה לניתוח. יש מקרים שבהם מטופלות מגיעות קודם לייעוץ אצל רופא.ה אונקולוג.ית, אך כמעט תמיד הכירורגים הם שאחראים על ניהול תהליך האבחון. “במקרים שבהם הוחלט להתחיל בטיפול תרופתי לפני הניתוח, לכירורגים תפקיד חשוב מאוד בבירור כלל הממצאים ולוודא שהם מסומנים היטב, שכן ברגע שיחל הטיפול האונקולוגי התמונה עשויה להשתנות”, מסביר ד”ר סלע. ‘סימון’ הממצא הוא למעשה הליך שמבוצע במהלך הביופסיה באמצעות השארת כלי מתכתי קטן ובלתי מורגש באזור הממצא. “ברגע שהטיפול מתחיל, אם הגידול מגיב לטיפול הוא יכול להתכווץ ואף להיעלם. הסימון יסייע לנו בהמשך לדעת לאן לכוון את הניתוח”.

תהליך ההקרנה כולל תכנון מדויק, המבוסס על הדמיה מתקדמת, שמטרתו למקד את הקרינה באזורי הגידול ולהפחית פגיעה ברקמות הבריאות שסביבו.

_

אונקולוג.ית קרינה

האונקולוגים המקרינים מתמחים בשימוש בהקרנות כטיפול בסרטן, ובפרט בסרטן השד. תפקידם מתחיל לרב לאחר הניתוח, כאשר בהתאם למאפייני המחלה ירכיבו לכל מטופלת תוכנית קרינה אישית. מטרת הקרינה להרוס תאים סרטניים מיקרוסקופיים שייתכן שנותרו באזור הגידול. הטיפול בהקרנה הוא מרכיב מרכזי בתוכנית הטיפול, יינתן כמעט תמיד לאחר ניתוח משמר שד, ובמצבים מסוימים גם לאחר כריתת שד. תהליך ההקרנה כולל תכנון מדויק, המבוסס על הדמיה מתקדמת, שמטרתו למקד את הקרינה באזורי הגידול ולהפחית פגיעה ברקמות הבריאות שסביבו.

״בדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד הנעשות בקהילה, כלומר בקופות החולים, מתבצעות על ידי רנטגנאים, המכונים גם 'דימותנים' או טכנאי רטנגן, ובמידת הצורך המטופלת תשלח לביצוע ביופסיה על ידי הרדיולוג״

_

רדיולוג.ית

רדיולוגים הם רופאים האחראים על הליכי הדמיה רפואית, לרבות בדיקות הממוגרפיה והאולטרסאונד, ה־MRI ופענוח הממצאים. הם ילוו את המטופלת בעיקר בשלבי האבחון אך גם בהמשך המסע בעת הצורך. “לפעמים הרדיולוגים נכנסים לתמונה לפני הכירורג.ית, והם ששולחים את המטופלת במידת הצורך לכירורג.ית, ולעיתים הכירורגים הם ששולחים את המטופלת אליהם”, מסבירה ד”ר מילר. ביצוע הבדיקות תלוי לא אחת בשלב האבחון ובמטרת הבדיקה. “בדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד הנעשות בקהילה, כלומר בקופות החולים, מתבצעות על ידי רנטגנאים (המכונים גם ‘דימותנים’ או טכנאי רטנגן), ובמידת הצורך המטופלת תשלח לביצוע ביופסיה על ידי הרדיולוג. בדיקות אולטרסאונד בבתי החולים נעשות על ידי הרדיולוג, ובמידת הצורך הוא גם יכול לקחת ביופסיה”, מסבירה ד”ר מילר.

"לאחר ניתוח נדרשת בדיקת פתולוגיה נוספת אשר תספק תמונה מלאה יותר לגבי גודל הגידול, מעורבות של בלוטות לימפה, ובמקרים בהם ניתן טיפול לפני הניתוח – לגבי טיב התגובה לטיפול"

_

פתולוג.ית

את הרופאים הפתולוגיים המטופלת ככל הנראה לא תפגוש כלל, אך להם תפקיד מכריע באבחון המחלה ובקביעת מאפייני הגידול. לאחר שביופסיה נלקחת מהמטופלת היא נשלחת אל המכון לפתולוגיה. ” אנחנו מקבלים מהפתולוגי.ית את “תעודת הזהות” הספציפית לגידול, כך נוכל לדעת מאיזה רקמה הוא צומח, מאיזה חלק בשד ומה המאפיינים האישיים של הגידול הספציפי, האם ישנה נוכחות של קולטנים להורמונים נשיים, כמו אסטרוגן ופרוגסטרון, האם ישנה נוכחות של חלבון שנקרא HER2, מהו קצב חלוקת התאים וכיוצא בזה. מכאן אנחנו לומדים מהו הגידול, איך הוא יתנהג ויחד עם המאפיינים שנאספו מיתר הבדיקות נוכל לדעת גם איזה טיפול להתאים לו”, מסבירה ד”ר מילר. המעורבות של הפתולוגים והרדיולוגים לא תמה לאחר האבחון, “ולאחר ניתוח נדרשת בדיקת פתולוגיה נוספת אשר תספק תמונה מלאה יותר לגבי גודל הגידול, מעורבות של בלוטות לימפה, ובמקרים בהם ניתן טיפול לפני הניתוח – לגבי טיב התגובה לטיפול”, מסביר ד”ר סלע.

לצד הרופאים המובילים את הטיפול, מצטרפים למסע אנשי ונשות מקצוע נוספים. אחים ואחיות אונקולוגיות וכירורגיות, יספקו למטופלת תמיכה במהלך הטיפולים השונים, מתן מידע והדרכה, מענה לתופעות לוואי וכיוצא באלה. עובדים סוציאליים יגישו למטופלות ולבני ובנות משפחותיהן תמיכה רגשית, עזרה בניהול משברים וייעוץ למיצוי הזכויות המגיעות להן מהמוסדות השונים. שותפים נוספים למסע הטיפול הם פלסטיקאים, יועצים גנטיים, מרדימים, רופאי שיקום, תזונאים, פסיכולוגים ועוד.

היוועצות רב־תחומית

רוב הדמויות שהוזכרו המעורבות בטיפול, הכירורגי.ת, האונקולוג.ית, הרדיולוג.ית והפתולוג.ית, לעיתים גם המקרינים, הגנטיקאים, המרדימים, הפלסטיקאים, האחיות והצוות הסוציאלי, נפגשות במהלך המסע מספר פעמים לישיבה מולטי־דיסציפלינרית. “הפעם הראשונה שבה דנים במקרה של מטופלת עם סרטן שד בישיבה מולטי־דיסציפלינרית מתקיימת עוד לפני הניתוח. זאת לאחר שנאסף כל המידע הרלוונטי בבדיקות הדימות והביופסיה השונות שמאפשר לקבוע את גישת הטיפול. פעמים רבות המקרה יוצג שוב בהזדמנויות נוספות לאורך הטיפול והמסע”, מסביר ד”ר סלע. מטרת הישיבה המולטי־דיסציפלינרית היא לקבוע את הדרך הטובה ביותר לטיפול המחלה, במטרה להוציא את הגידול הקיים ולמנוע חזרה של מחלה גרורתית בעתיד.

הגישה המולטי־דיסציפלינרית

הגישה המולטי־דיסציפלינרית, המשלבת ידע מקצועי ומגוון רחב של אנשי מקצוע לטובת המטופלת, היא מרכזית בטיפול בסרטן השד. כך יידע הצוות להעניק טיפול איכותי ונכון. חשוב לכל אישה להכיר את הדמויות המרכזיות במסע הזה, להתחבר אליהן ולקבל תמיכה בכל שלב.

חשוב לזכור כי המפתח לטיפול יעיל ושמירה על הבריאות הוא אבחון מוקדם. קבעי בדיקה תקופתית- זה מציל חיים.

חיים לצד המחלה

איפה מבצעים בדיקות?*

שתפו

ריכזנו עבורך רשימה של קופות החולים ובתי החולים, כולל מספרי טלפונים וכתובות, כדי להקל עליך בפניה מהירה יותר במקרה הצורך.

*לתשומת הלב, המידע נלקח ממקורות פומביים וניתן לעשות שימוש בו לשם מידע כללי, אך ייתכן כי רשימת בתי החולים אינה מלאה ומומלץ לפנות למשרד הבריאות או קופת החולים שלך עבור מידע מדויק ועדכני.

מוקדי קופות חולים

בתי חולים

IL-NON-00897

סרטן ריאות

צועדים יד ביד – התפקיד שלי כמלווה במסע של אבא

מהרגע שאובחן אביה של ר' בסרטן ריאה, היא נכנסה לתפקיד המלווה (caregiver) וכבר שנתיים שהיא עושה זאת באהבה גדולה ומסירות אין קץ.

שתפו

עם הזמן הבנתי שכמלווה, את כל הזמן נושאת את הדבר הזה איתך, אבל גם הבנתי שלצד הקושי הרגשי חייבים להמשיך ולפעול”. את ר’, שאביה חלה בסרטן ריאה, פגשנו לשיחה אינטימית על השינויים שחלו בחייה מאז שקיבלה על עצמה תפקיד חדש במשפחה: מלווה (caregiver). בריאיון אחד על אחד היא משתפת במשימות שלקחה על כתפיה, על הליווי לטיפולים, היחסים עם אבא ואימא, הרצון לעזור אבל גם לדעת מתי לקחת צעד אחורה, והכול מתוך אהבה גדולה ומסירות אין קץ.

את המחלה של אבא, היום בן 84, גילינו לפני שנתיים לגמרי במקרה, והיה שם הרבה מזל. באחד הימים הוא יצא מהבית לזרוק את הזבל, מעד ונפל, והחל לסבול מכאב בצד החזה. הוא לא מיהר לשתף איש אבל היה ברור שמשהו הפריע לו. כעבור מספר ימים כשהכאב לא עבר, חשדנו שאולי שבר צלע והתעקשנו שייגש לצילום. אומנם שבר לא נמצא באזור הכאוב אבל בצד השני הופיע ממצא, שלאחר סדרת בדיקות התגלה כסרטני.

“התחושה הייתה של חוסר שליטה ופחד מהלא־נודע”

באותו יום בדיוק חגגתי עם בן זוגי יום נישואין והיינו אמורים לצאת להצגה. התלבטתי אם להמשיך בתוכניות או לא, ואף שבסוף החלטנו ללכת, במשך כל ההצגה הראש שלי היה במקום אחר לגמרי. עם הזמן הבנתי שכמלווה, אתה כל הזמן נושא את הדבר הזה איתך, אבל גם הבנתי שלצד הקושי הרגשי החיים ממשיכים. משם התחיל המסע שלנו.

לפנינו היו עוד בדיקות שונות שיש לעבור, ביופסיות והדמיות והבנו שכל תוצאה תהיה קריטית לאופי המסע שמצפה לנו. התחושה הייתה של חוסר שליטה ופחד מהלא־נודע וכי עלינו להבין מול מה אנחנו מתמודדים. גם היום כשאנחנו כבר יודעים מהם הממצאים והדברים יותר ברורים, עדיין בכל שלב ושלב אני לומדת מחדש מה המשמעות של כל הליך, בדיקה או טיפול, ומשתדלת להסביר אותם להוריי ולשוחח איתם על כך. אני מרגישה שהשיתוף שלהם בידע ובקבלת ההחלטות עוזר לכולנו בהתמודדות טובה יותר.

“מה הצעד הבא? אי הוודאות ממשיכה ללוות אותנו לכל אורך המסע”

די מהר הגענו לאבחון: סרטן ריאה. הגידול נמצא בשתי הריאות אבל לא היה מפושט מעבר לכך. על אף שהאיבחון היה מקרי, הוא לא הפתיע אותנו מאוד, המחלה הגיעה אחרי שנים של עישון סיגריות… הרגל מגונה שאבא נסה להיפטר ממנו ורק שלוש שנים לפני שאובחן במחלה הוא השתתף בסדנת גמילה מעישון שלא צלחה. גם אנחנו וגם הצוות הרפואי ניסינו לעודד אותו להפסיק לעשן,  זה לא עזר. לפעמים עלינו לדעת לקבל כי ישנם דברים שהם אינם בשליטתך.

בהחלטה על תוכנית הטיפול, ניתוח לא נלקח בחשבון בשל גילו המתקדם של אבי ונבחר טיפול תרופתי משולב. אחרי כל שלב טיפול נדרש מעקב. עם הזמן מצאתי שזה החלק המאתגר ביותר, ההמתנה לבדיקות, לתשובות כדי להבין איפה אנחנו עומדים. האם המצב משתפר? או שחלילה הגידול גדל? ואם כן, מה הצעד הבא? אי הוודאות ממשיכה ללוות אותנו לכל אורך המסע, וגם בימים אלה אנחנו בשלב שבו אנו ממתינים לתוצאות הבדיקה האחרונה, בתקווה לגלות שאנו נמצאים במגמת שיפור.

“הבנתי שתפקידי הוא לשמור על המעטפת”

לתפקיד החדש שלנו כמלוות לאבא נכנסנו אמי ואני במהרה. הבנתי שתפקידי הוא לשמור על המעטפת, ללמוד ולאסוף כמה שיותר ידע ולתקשר זאת להוריי, לתווך להם את השיחות והבדיקות שמתקבלות מהצוות הרפואי לקראת השלב הבא ולנסות לחזק עד כמה שאפשר. כבר בתחילת הדרך נדרשנו להרבה מאוד לוגיסטיקה. לקחתי את המשימה על כתפיי -זה אומר בין היתר לדאוג לקביעת התורים, לתיאומי הבדיקות, למילוי הטפסים הנכונים וכהנה וכהנה. אני מרגישה כי כשאני מורידה מהוריי את העומס הלוגיסטי, אני מאפשרת להם לקבל את השקט הנפשי שהם זקוקים לו. כיום השגרה היומית שלי נראית אחרת מבעבר, והרבה פעמים אני נדרשת להתאים אותה לתפקיד החדש שלי  כמלווה. כיוון שאני עצמאית ועובדת בתחום מערכות מידע, אני יכולה להשלים עבודה בלילות. למזלי זכיתי במשפחה שמגבה אותי כל הזמן, כך שאני יכולה להתפנות להוריי. אני מרגישה שאם אני לא אהיה שם עבורם, לא יהיה מי שיעשה את זה.

“‘אני בסדר גמור”, אבא אומר לנו, ‘אל תדאגו כל כך הרבה'”

בשלב מסוים של הטיפולים אבא נדרש לסט של הקרנות, דבר שלא הלהיב אותו במיוחד. אחד מהמאפיינים של סרטן הריאה בשלבים שבהם המחלה לא מתקדמת מאוד היא שאין כאב, ומבחינת אבי, כל עוד הוא מרגיש טוב, הוא מעדיף להימנע ממשהו שעשוי להביא לסבל. למעשה, אמי ואני הן אלו שדואגות כל הזמן שיקפיד על הטיפול, יגיע לביקורת אצל הרופאים ולבדיקות השונות. מבחינת אבי, אם הוא מרגיש טוב ואינו כאוב, אין לו צורך בכל כך הרבה בדיקות – ‘תראו בן כמה אני, אני בסדר גמור’, הוא אומר לנו, ‘אל תדאגו כל כך הרבה’. אבל כשהוא מבין מה המשמעות של כל בדיקה או טיפול, כשהוא רואה שיש אופק לדברים, שיש תוכנית עבודה עם התחלה, אמצע וסוף, הוא מתרצה. אבי איש חזק וגם את הטיפולים האלו עבר בהצלחה.

“ניסיון החיים לימד אותי להיות קשובה יותר”

כשנכנסים לכזה מסע, ארוך, לא נודע ועם הרבה תהפוכות בדרך, חשוב קודם כל לדעת להקשיב למי שעובר את המסע הזה הלכה למעשה או למי שכבר עבר את הבדיקות והטיפולים בעצמו. לפעמים נדמה לי שאם הגילוי היה קורה כשהייתי צעירה יותר, אולי הייתי חושבת שכל התשובות כבר בידיי, אבל דווקא היום, כבוגרת ואם לילדים בוגרים, ניסיון החיים לימד אותי להיות קשובה יותר, להבין מהוריי למה הם זקוקים ולעזור להתאים עבורם את הדרך. למזלי הרב הוריי הם אנשים עצמאיים, וההחלטה איך לעשות את הדברים היא קודם כל שלהם. אני מאוד גאה בהם שהם לא מוותרים על עצמם, הם ממשיכים את השגרה שלהם – משיכים לעשות קניות לבד, ללכת לסידורים ובעצם רואים במחלה של אבא כעוד משימה שיש להתמודד איתה.

“לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולא לחכות למישהו שיוביל או ינהל אותי”

מה שלמדתי מהמסע שלי הוא שתפקיד המלווה יכול לתפוס כל אחד בתקופות חיים שונות, אנחנו לא בוחרים בזה, אבל כדי להיות מסוגלים לסייע לבן או לבת המשפחה ולהביא לתועלת בטיפול, מה שעוזר לי הוא כמה שיותר להיחשף למידע הקיים, לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולא לחכות למישהו שיוביל או ינהל אותי. חשוב לי תמיד לקחת יוזמה, להתעקש לקבל הסבר על כל פרוצדורה, בדיקה או טיפול, וברגישות וסובלנות לתקשר את המידע להוריי ולעזור לאבא בדרך שבה בחר, להיות שם עבורו לכל דבר. חשוב לזכור שלצד ההתמודדות של המטופל, גם למלווה מסע משלו, חשוב שיהיה מודע לתהליך שהוא עובר ויטפל בעצמו כדי שיוכל להיות מספיק חזק עבור אחרים.

ולא לשכוח – תמיד עוזר לגייס הומור ואופטימיות שיעזרו לנו להסתכל על חצי הכוס המלאה.

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי הכותבת על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.
IL-NON-00760

סרטן שד

מקבוצת פייסבוק לקהילה של אלפי חברות משפיעות

ראיון משותף עם מנכ"ליות עמותת גמאני – העמותה הישראלית לסרטנים נשיים, סיפור על קהילה מעצימה ומסען של שתי נשים מעוררות השראה.

שתפו

קהילת ‘גמאני חליתי בסרטן השד’ הוקמה ב-2010 על ידי אורטל דרי אמיר ז”ל, שחלתה בסרטן השד והרגישה לבד. היא החליטה להקים קהילה סגורה בפייסבוק ותוך שבועות ספורים הצטרפו אליה עשרות נשים. יחד עם מיכל כהן מלמד ז”ל הן חלמו והביאו את חזונן לקהילה, שבט של נשים המהווה מארג של תמיכה אחת בשנייה. כיום העמותה מונה אלפי נשים מתמודדות ומחלימות. אלפי נשים שמוצאות בתוכה אוזן קשבת ותמיכה. ביקשנו מיפית אלפרסון אלמליח ושרית צאיג, מנכ”ליות העמותה, לשתף אותנו במסע האישי שהוביל אותן לתפקיד ולשתף בעשייה והשליחות של העמותה.

“ב־2015 גיליתי שאני מתמודדת עם סרטן שד. תוך שבוע מהגילוי כבר הצטרפתי לקהילת ‘גם אני חליתי בסרטן שד’ ומצאתי שם הון נשי מחבק של שותפות גורל”, מספרת יפית, שלצד עבודתה כמומחית תחום חינוך מיוחד פועלת בהתנדבות כמנכ”לית שותפה בעמותת ‘גמאני’. יפית מתגוררת בהוד השרון והיא אם לארבעה ילדים, “שלושה מהם חיילים, אחד היה בעזה, אחד במילואים בצפון. המצב קשוח”, היא מספרת, אך נראה שהדרמות שזימנו לה החיים כבר הכינו אותה להתמודד גם עם המצבים הקשוחים ביותר. “בערך שמונה חודשים לפני האבחון גיליתי שאני נשאית של BRCA. מבחינתי זה היה נורא ואיום, ואז הבנתי שזה יכול היה להיות נורא יותר. בהתחלה נדמה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלך, ואת יכולה לשקוע לשם. אבל אחרי שעיכלתי ועיבדתי את המצב, הבנתי שאני אעשה כל מה שאוכל כדי לעשות מהלימון לימונדה; החלטתי שאהיה מדויקת לעצמי, שאלמד תוך כדי תנועה מה נכון לי, מה מתאים לי ומה לא, ושאני לא מתכוונת לוותר על שום חלום שלי, אלא פשוט להתאים את הדברים למצב החדש שנקלעתי לתוכו”. וכך החליטה שהיא ממשיכה לעבוד תוך כדי הטיפולים, לא מוותרת על יציאות ובילויים ובעיקר הקיפה את עצמה בחברות ובמשפחה ולא ויתרה גם על ספורט. “הבנתי שהאור נמצא לא רק בקצה המנהרה אלא גם לאורכה, והראייה הזו היא המקום שלי ללוות נשים אחרות, ולהראות להן שהן לא לבד”.

שבועיים לאחר שהצטרפה לאותה קבוצת פייסבוק, כבר התחילה ללוות בעצמה נשים נוספות המתמודדות עם סרטן שד. “נכנסתי לעולם הזה שלא ידעתי עליו כלום, וכל שאלה ששאלתי בקהילה קיבלתי עליה תשובות, ואם זה היה בתוך הקהילה או בעמוד פייסבוק הפרטי, הפכתי להיות פעילה מאוד. תיעדתי את התהליך שלי בבלוג ופרסמתי אותו בקהילה והיו המון תגובות חיוביות של נשים שהטקסטים שכתבתי עזרו להן. כבר אחרי ארבעה טיפולים ליוויתי מטופלות שרק התחילו את המסע שלהן. בהמשך הפכתי להיות רכזת של אזור המרכז והובלתי בעצמי מיזמים של הקהילה. לפני קצת יותר משנתיים, אחרי שהפכתי למנהלת הקהילה יחד עם שותפתי שרית צאיג, החלטנו להפוך את הקהילה לעמותה. לניהול העמותה שותפה יחד איתנו מיה אנטמן, שהיא רכזת של אזור הצפון”.

שרית צאיג, נשואה באושר ואימא לשלוש בנות, מספרת שהתחילה את המסע האישי שלה בגילוי המחלה בדצמבר 2009. “בנוסף לעשייה שלי כמנהלת העמותה, אני גם עובדת במשרה מלאה בתחום הביטוח. כל מי שבתחום הזה יודע שחודש דצמבר הוא העמוס  ביותר בשנה. צריכים להספיק המון ואין זמן לכלום מלבד עבודה. בוקר אחד התעוררתי והרגשתי גוש בשד בזמן שהתקלחתי. שיתפתי חברה בגילוי הגוש ואמרתי לה שכרגע אין לי זמן לבדוק את זה ואני אמתין לסיום התקופה העמוסה. היא כמובן לא הסכימה והודיעה לי שזה לא סובל דיחוי וממש דחקה בי לגשת ולהיבדק”, היא מספרת ומוסיפה כי הסיכון במקרה שלה היה גבוה יותר בשל רקע משפחתי, דודתה נפטרה מהמחלה. לאחר בדיקה ראשונית של מישוש השד נשלחה לבדיקות ממוגרפיה ואולטרסאונד וכמה ימים לאחר מכן כבר הגיעו התוצאות. “מהמרפאה ביקשו שאגיע אליהם וזה נשמע היה לי מוזר, ולכן ביקשתי מחברה ומבעלי שיצטרפו אליי, אך אחרי שנמסרו התשובות וביקשו שאפגש עם מתאמת שד, העדפתי שבעלי לא יצטרף הפעם. באותה נקודת זמן חלפה שנה וחצי לאחר פטירת אחותו מסרטן השד והרגשתי שזה לא הדבר הנכון עבורו. נכנסתי למתאמת שד והמילים הראשונות שיצאו ממני היו ‘אוקיי, הבנתי יש לי סרטן. מה עושים עכשיו הכי מהר שאפשר?’ רציתי להתחיל לטפל במיידי ולא לחכות רגע אחד מיותר. משם המשכתי לביופסיה וכעבור כשבוע הגיעו התוצאות לסוג הגידול”.

שרית נדרשה לעבור ניתוח להוצאת הגוש שלאחריו הופנתה לרופאה אונקולוגית והופתעה למצוא שזו אותה רופאה שטיפלה גם בדודתה. “היא זו ששיתפה אותי לראשונה שדודה שלי הייתה נשאית של גן ה־BRCA וחשוב שאבדק, ואכן גיליתי שגם אני נשאית”. לאחר סדרת הטיפולים הכימותרפיים, החליטה שרית לעשות כל שיכולה כדי למזער את הסיכון לחזרת המחלה, ועברה כריתה ושחזור מיד בתום הטיפולים. מאז עברו כבר 14 שנים, שבמהלכן ממשיכה במעקב במרפאת נשאיות אחת לשנה.

“על גמאני שמעתי כבר באחת מהפעמים הראשונות שישבתי מחוץ למשרד הרופאה, פגשתי שם במקרה את אחת מחברות הקהילה של גמאני שסיפרה לי על הקהילה והזמינה אותי להצטרף .הצטרפתי לקהילה ומה שהדהים אותי היה שלא משנה באיזו שעה נכנסתי לקבוצה, היא הייתה פעילה. בנות שיתפו מידע, מהחוויות הטובות וגם הפחות טובות. כשנכנסתי לניתוח למשל קיבלתי עצות מועילות מאוד ממי שכבר עברו את זה, למשל מה כדאי לקחת איתי לבית החולים שיעזור לי בזמן האשפוז, לאחר הניתוח ועוד. עם הזמן צורפתי  להיות מנהלת בקהילה וכאשר יפית חלתה היא הייתה מאוד דומיננטית  והצטרפה גם לניהול , עשינו חשיבה משותפת והחלטנו להפוך לעמותה. 

עם הזמן המעורבות שלי בקהילה העמיקה ומשם הגעתי לתפקיד שלי היום כמנהלת העמותה לצד יפית ומיה”.

כל חברה הופכת לחלק בלתי נפרד מהקהילה

‘גמאני’ החלה כקהילה תומכת למתמודדות עם סרטן שד, והפכה לעמותה: העמותה הישראלית לסרטנים נשיים (שד, שחלה, רחם וצוואר הרחם) “בעוד בסרטן שד, שהרבה מאוד נשים מתמודדות איתו, נמצא יותר במודעות, בסרטנים גניקולוגיים אחרים, המצב הוא אחר.  שמנו לעצמנו למטרה שהמודל הקהילתי־חברתי התומך של גמאני יתרחב ויהווה בית ותמיכה לכלל הסרטנים האחרים”, מספרת יפית.

ייחודה של עמותת ‘גמאני’ נגזר למעשה משמה, שכן כל אחת מהחברות בה לא רק מוצאת בה מקום לאוזן קשבת אלא גם הופכת לחלק מקהילה תומכת ומחזקת. “העקרון שנשמר כאן הוא שאין חכמה כבעלת ניסיון ושזר לא יבין זאת. הקהילה, שפעילה 24/7, מורכבת מהון נשי שמשתף ומרגש ונעזר. אנחנו נמצאות שם אחת בשביל השנייה הלכה למעשה. יש שם נשים מגילאים שונים, ממגזרים שונים, עמדות פוליטיות שונות, סטטוס משפחתי אחר, אבל לכולן אותה שותפות גורל, כולן חוות את אותו הדבר. מישהי יכולה להעלות שאלה, אם זה ‘מחר יש לי טיפול כימו, מה לעשות? מה אני צריכה?’ או ‘יש לי בחילה, מה עושים’ או ‘סיימתי את הטיפולים, אני בריאה ועדיין מרגישה מנותקת, זה נורמלי?’ ותוך זמן קצר תקבל הרבה תגובות ותוכל לבחור מתוכן מה מתאים לה. החברות שם מקבלות לגיטימציה לכל התחושות והרגשות שלהן. זה משהו שאפשר לקבל רק ממישהי שבאמת עברה את זה ויודעת בדיוק על מה את מדברת. הרבה פעמים כשהסביבה אומרת ‘יהיה בסדר’ ו’אל תדאגי’, התחושה היא שמקטינים את הרגש שלך, אבל כשמישהי שעברה את זה נמצאת שם בשבילך היא גם תדע מה נכון להגיד ומה לא”, מסבירה יפית.

פועלה של העמותה

מלבד הקהילה הווירטואלית, נוצרים קשרים אינטימיים בין הנשים בזכות אירועי גיבוש שונים של העמותה, הצגות, טיולים וקבוצות וואטסאפ אזוריות, שבמסגרתן מתקיימים גם מפגשים מפעם לפעם פנים אל פנים. ישנם כמובן גם שלל מיזמים שמקיימת העמותה, למשל ‘קמפוס גמאני’ שכולל ספרייה וירטואלית של הרצאות שניתנו על ידי רופאים ורופאות בכירים בנושאים מגוונים שנותנים מענה לצורכי הקהילה, כמו כירורגיית שד, פלסטיקה, הקרנות, פסיכולוגיה חיובית, התמודדות מול בני המשפחה ועוד.

אחד המיזמים המרשימים ביותר הוא ‘גמאני רצה’, שיזם עמרי פדהצור. “יש לנו 50 קבוצות ריצה המלוות על ידי מאמנים ומאמנות בהתנדבות, שנפגשות אחת לשבוע. הקבוצות האלו תורמות מאוד להרגשה הפיזית גם מעבר לספורט עצמו, זה תורם לדימוי גוף שלהן, לתחושת המסוגלות ובעצם לרווחה הנפשית והפיזית שלהן”, מספרת יפית. “נוצר שם הווי שבו גם נשים שאולי מרגישות קצת חלשות, שמגיעות עם הקרחת מהטיפולים, לא מרגישות שונות, הן לא חריגות”. קבוצות הריצה הללו משתתפות גם במרוצים, ובמסגרת ‘גמאני רצה’ קיבלה העמותה מלגה מהקריה האקדמית וינגייט שאפשרה למשתתפות שונות מקבוצות הריצה שנבחרו להפוך למאמנות ריצה בעצמן, והיום הן מאמנות בקבוצות של גמאני. “אנחנו מייצרות כאן מעגלים של נשים שנתרמו ותורמות גם היום”, מספרת יפית ומספרת על מיזמים נוספים כמו מיזם ‘גם אני בטבע’ שיזמה חברת קהילה הכוללת פעילויות של גינון טיפולי, וגמ”ח כפפות הקרח שיצרה חברה אחרת בקהילה, כפפות המסייעות לנשים במהלך טיפולים להימנע ממצב של נוירופתיה בידיים וברגליים. מי שניהלה את מיזם פאות בהשאלה הייתה יפית עצמה, שעשתה זאת בתחילה דרכה בקהילה מביתה שלה. במסגרת המיזם נשים המסיימות טיפולים יכולות לתרום את הפאות שלהן למאגר ונשים שזקוקות לפאה יכולות לשאול את הפאה ללא עלות. “בפאה שלי, לדוגמה, השתמשו שלוש נשים שונות, וכשהן מחלימות הן מחזירות את הפאות למאגר”, היא מספרת.

סרטן שד במציאות של מלחמה

מאז 7 באוקטובר, המציאות המשתנה השפיעה גם על פועלה של העמותה, שנחשפה להרבה סיפורים אישיים בצל המלחמה, אם של מטופלות שהתחילו טיפולים וברגע גם הפכו למפונות שנזקקו לסיוע בהסעות או מטופלות שהבעלים היו במילואים והיו זקוקות יותר מתמיד לעזרה ותמיכה נפשית מהעמותה, שפעלה לעשות את המיטב ולהעניק את המעטפת הרגשית הנדרשת. “זו גם המטרה שלנו”, אומרת שרית, להמשיך לעזור, לתמוך וגם לדאוג למי שחלתה וכיום כבר החלימה. כי גם הן זקוקות לתמיכה וסיוע. “זה שהחלמת מהמחלה לא אומר שאת אותו הבן אדם, את לא. ולכן מאוד חשוב גם לתת לקבוצת המחלימות את המעטפת הנדרשת לצד הנשים המטופלות”.

לסיכום מבקשת יפית לפנות לכל מי שמוצאת את עצמה מול המחלה הארורה, במסר ברור – את לא צריכה להיות לבד. “יש לנו קהילה עוצמתית, חזקה, תומכת ומחבקת של נשים שמבינות אותך בדיוק, מה את מרגישה ומה את חווה, ואנחנו מזמינות אותך להצטרף אלינו ולמיזמים השונים שלנו ולהיעזר”. 

התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי הכותבת על פי דעתה ונסיונה ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. שירות לציבור, מוגש מטעם חברת MSD.
IL-NON-00761